בדף 'עובדות לא חשובות בתנ"ך' התייחסו היום לשני הפסוקים הסותרים במשלי –
ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה.
ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.
משלי כו.
יש לכך הרבה פירושים ותירוצים, אך אני אסתפק כאן בשיר-מכתם שכתבתי פעם –
אל תען כסיל
לַעֲנוֹת אוֹ לֹא לַעֲנוֹת כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ?
בַּעַל מִשְׁלֵי לֹא הִכְרִיעַ בָּזֹאת
אָז לְכָל מִי שֶׁנִּשְׁאַר בִּשְׁאֵלָתוֹ
הַיּוֹם כְּבָר בָּרוּר מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת –
אַל תַּעַן כְּסִיל בִּכְלָל
פָּן יְקַלֵּל אוֹתְךָ נִמְרָצוֹת
נָסוּ אֶת זֶה, זֶה פָּשׁוּט וְקַל
וּבַעַל מִשְׁלֵי הָיָה אוֹבֵד עֵצוֹת.