חביב אדם

גם בנוגע לשאלה מיהו אדם יש שתי גישות בסיסיות ביהדות.
יש את הגישה הרואה בכל בני האדם בני אדם ברואים בצלם, כפי שאומר רבי עקיבא –

הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם.
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט,), כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם.
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד,), בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה.
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד,), כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ.
אבות ג, יד.

כלומר, קודם כל חביב כל אדם. ורק אחר-כך גם הוא חושב שיש חיבה מיוחדת לישראל, הנקרא עם סגולה, ומהי חיבתם היתרה? שניתנה להם התורה, כלי החמדה.

מצד שני, יש גישה מתנשאת ומתבדלת, שכלל לא רואה בעמים האחרים, ה'גויים', בני אדם, ובוודאי שלא בני אדם שווים.
גישה כזו מייצג רבי שמעון בר יוחאי, שאמר את הדברים הבאים –

תניא וכן היה ר' שמעון בר יוחאי אומר, קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד,לא) אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.
תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סא עמוד א

*

שתי גישות אלה באות לידי ביטוי גם בהמשך ההגות היהודית, והדברים ידועים.
אוסיף רק כי הרמב"ם הוא מקרה מעניין. כי מצד אחד בספרו ההלכתי הוא מחויב להביא את ההלכות הרבות, שמה לעשות – מפלות עמים אחרים לרעה. אך מצד שני בספרו ההגותי, מורה נבוכים, הוא מגדיר אדם כחי משכיל וחושב, שזה משותף לכל אדם, וכן הכלל הידוע שלו הוא – 'קבל האמת ממי שאמרה', בין יהודי ובין לא, כך שיש כפילות מסוימת בדבריו, כך נראה.