מדברי חבקוק

"בנבואה זו אי – בהירות ודברי חידות בצד ביטויים עזים וחדים. חכמים הבינו שנושאה של הנבואה הוא חייו של נבוכדנאצר או מלכות בבל בכלל, אבל הדברים כשלעצמם יכולים להתפרש בהיקף גדול יותר. בנבואה זו נשמעים הדים מנבואות ישעיהו וירמיהו. לאחר שפנה אל ה' בשאלה, עומד הנביא ומצפה למענה".

חבקוק ב –
א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי. 

ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. 

ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר.

אסתפק בפירוש מצודות –

על משמרתי אעמודה – עמדתי על משמרתי ונצבתי על המצור ר״ל כמו השומר בזמן משמרתו אינו זז ממקומו וכמו הצרים על עיר מבצר לכבשה אינם זזים ממנה כן לא זזתי אני לפסוק מן התלונה.

ואצפה – הסתכלתי לראות מה ידבר בי ה׳ ומה אשיב אלי על הויכוח שלי אם מי יבוא ויתווכח עמדי לשאול שאלתו.

כתוב חזון – כתוב הנבואה אשר אני דובר אליך ובאר אותה על הלוחות ומפורש ולא בחידות למען ירוץ קורא בו ר״ל שיוכל הקורא לקרות בו במהירות במעט התבוננות.

כי עוד חזון למועד – כי מלבד החזון של מפלת בבל והכרתת זרעו, יש עוד חזון על זמן קבוע , והחזון הזה ידבר על קץ הגאולה, שלא יהיה אחרים שעבוד, ולא יכזב החזון ההוא אף אם יתמהמה זמן רב. עכ״ז אתה ישראל חכה לו ולא תתייאש ממנו, כי בודאי יבוא בזמן הקבוע, לא יאחר עוד לעבור את הזמן הקבוע, וכאומר לזאת צויתיך לבאר הנבואה של מפלת בבל, למען ידעו בבואה שמה׳ נעשה, ועי״ז יאמינו בגאולה העתידה.

ויפח – ענין דבור כמו יפיח אמונה (משלי י״ב:י״ז).

*

אז למה בכל זאת רומז לנו לפיד? שממשלת השינוי רק מתעכבת, אך בוא תבוא, וכי אין להתייאש, אלא להמשיך ולקוות לה.
אכן, כאמור, זהו מחנה המציע תקווה, שינוי, עתיד וכיוב' – כשם המפלגות המרכיבות אותו, אך בינתיים לפחות – מעט מאוד התממשות.
ורק אוסיף ואומר שלו רק היה קורא גם את הפסוק הקודם, היה מבין מה נדרש ממנו בעת הזאת, או לפחות מה שחסר לי – לדבר באופן מפורש ולא בחידות, כפי שמבאר בעל המצודות. (אף שלמעשה, כפי שצוין קודם, חבקוק דווקא כן מתנסח בדרך חידתית).