שלום ירושלים

יום ירושלים, ומתיחות בעיר. נישא תפילה לשלום –

תהילים קכב –
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם. ג יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה. (זה מקום עלייה לרגל) ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד. (וזה מקום המשפט) ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם יִשְׁלָיוּ (יהיו שלווים) אֹהֲבָיִךְ. ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

ועל הנאמר 'עיר שחוברה לה יחדיו', שהוא אחד משמותיה של ירושלים, רבו הדרשות –

רש"י –
כעיר שחוברה לה – כשילה שדימה הכתוב זו לזו, שנאמר: אל המנוחה ואל הנחלה (דברים י״ב:ט׳), מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם, ורבותינו אמרו יש ירושלם הבנויה בשמים ועתידה ירושלם של מטה להיות כמותה.

מיוחס לרשב"ם –
כעיר שחברה לה יחדו – היא חברון, שהיתה עיר המלוכה שמלך בה דוד שבע שנים, שנאמר: בחברון מלך שבע שנים (מלכים א ב׳:י״א), ואחר כך בא לירושלים ולכדה, ובנאה לשם מלכותו, וחברה לחברון לעשותה עיר מלוכה כמותה. ומצינו שמזכיר שם ערים שהיו ערי הממלכה, תחילה {ו}של עכשיו, כדכתיב: יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלים (שיר השירים ו׳:ד׳), ותרצה היתה מתחילה עיר מלוכה, שנאמר במלכים (מלכים א ט״ו:ל״ג).

אבן עזרא –
ירושלם – היתה דומה בשלש רגלים למדינה שהתחברו אליה כל בנותיה מסביב בעת הפחד.

מלבי"ם –
ירושלים היא הבנויה כעיר שחברה לה יחדו – שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד.

ילקוט שמעוני (לפי הגמרא) –
כעיר שחברה לה יחדו – א״ר יהושע בן לוי עיר (עה) שהיא עושה כל ישראל חברים מעתה אפילו בשאר ימות השנה. א״ר זעירה ובלבד ששם עלו שבטים.

*

ואולם היום, כידוע, העיר 'חוברה לה יחדיו' מבחינות אחרות – יש בה שני חלקים, ירושלים המערבית, היהודית, וירושלים המזרחית, הערבית. ושני חלקים אלה הם כשתי ישויות נפרדות בפועל.
אמנם דוברים פוליטיים מדברים השכם והערב על ירושלים המאוחדת, אך למעשה אין היא מאוחדת. אני, למשל, תושב העיר, אך איני זוכר מתי בפעם האחרונה הסתובבתי במזרח העיר. אולי רק בבית המשפט המחוזי הנמצא שם.
בשוק הערבי בעיר העתיקה, לעומת זאת, בעבר דווקא כן הסתובבתי, בחופשיות רבה. אבל מאז האינתיפאדה השנייה – כמעט שלא, נהייה מסוכן.
וגם מבחינת מעמד – תושבי מזרח העיר הערבים אמנם יכולים להצביע לעירייה (אף שהם ממעטים לעשות זאת בפועל), אך לבחירות הכלליות לכנסת אין הם יכולים להצביע. הם תושבי העיר, אך לא נחשבים תושבי המדינה.
זהו מצב מעוות מיסודו, והוא צריך להשתנות, אם על-ידי מתן להם זכויות מלאות, ואם על-ידי הפרדת העיר, שבמילא מפורדת בפועל.