הומוסקסואליות בתנ"ך – המשך

בהמשך לפוסט על הומוסקסואליות בתנ"ך –
https://dailyverses.news.blog/2021/05/07/%d7%94%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%a7%d7%a1%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a/

אתייחס לשני מקרים ידועים המובאים בקשר לזה. האחד הוא אהבת דוד יהונתן, הנחשדת כהומוסקסואלית, והשני הוא תכונת אנשי סדום, הנחשדים גם הם בהומוסקסואליות. בשני המקרים אין הדבר נאמר במפורש.

1.
ובכן, דוד ויהונתן – זה עניין ידוע ומוכר, וכבר עורר שערוריות גם מעל במת הכנסת. ברור שהגישה האורתודוכסית המחמירה תידחה כל פרשנות כזו, של יחסים הומוסקסואליים, או הומואירוטיים. אולם אנו ננסה להתחקות אחר פשט הכתובים.

הראשון –
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.
שמואל א, יח, ג.

כאן אין כל עדות ליחסים הומוסקסואליים. המילה 'כנפשו' רומזת לכתוב הידוע 'ואהבת לרעך כמוך'. ובכן דוד ויהונתן הם פשוט רעים.

השני –
צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים.
שמואל ב, א, כו.

כאן כבר יש רמיזה ליחסים מיניים, 'אהבת נשים', אבל היא לא מכריעה. שכן אפשר בקלות לטעון שדוד אומר, שאהבת-הרעים בינו ובין יהונתן הייתה גדולה אף מהאהבה האירוטית בינו ובין נשותיו.

השלישי –
וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.
שמואל א, כ, ל.

נראה שזה הכתוב המכריע. כאן שאול זועם על בנו יהונתן ועל הקשר שלו עם דוד, והוא משתמש בהקשר זה במילים מיניות ברורות – 'בושת ערוות אמך'! נראה שאין לפרש מילים אלו בצורה שונה, אם נהיה כנים עם עצמנו. ואכן, יהונתן 'לוקח קשה' את דברי אביו, כנאמר שם. מה גם שהכתוב הזה מתחבר עתה לפסוק הקודם שהובא, ומפרש אותו באור אחר.

מאידך נוכל לומר, ששאול לשווא האשימו בזאת – ולכן גם יהונתן 'לקח את זה קשה', כאמור קודם. אבל גם אם נקבל הסבר זה, נצטרך להודות שחשדות בכיוון זה עלו כבר אצל שאול.

אם כן, המסקנה המתבקשת היא שאכן נרמזו יחסים הומוסקסואליים, או הומואירוטיים, בין דוד ובין יהונתן, גם אם לא קל לקבל מציאות כזאת.

*

ובעבר כתבתי – במאמר 'אפלטון והתנ"ך – ידידות' – על הדברים מזווית שונה, ואביא רק את חלקם, החלק הרלוונטי לנו –

שמואל א יח א: "ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו".

אפלטון בדיאלוג "ליסיס" מגיע למסקנה האחרונה בקשר לידידות – לפני שהוא דוחה גם אותה ונשאר כהרגלו עם כלום ביד – כי "אם ידידים הנכם, איפוא, זה לזה, משתייכים אתם איש לרעהו באיזה אופן שהוא מטבע בריאתכם" (כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ'204).

מהו הצד השווה בין דוד ויהונתן? זה כמו זה הצילו את ישראל לבדם – יהונתן מול מצב פלישתים ודוד מול גוליית מייצגם. זאת כנראה הסיבה מדוע נקשרה נפש יהונתן בדוד. לכן גם נאמר "כנפשו", אולי גם כפרפרזה על הכתוב – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, יט', 18).

עד כאן דבריי שם. ועתה אוסיף, כי אכן ידועה לנו עד היום הרעות המיוחדת בין החיילים, אך ידועה לנו גם המשיכה ההומואירוטית בצבא. ובצבא היווני העתיק אף היו פלוגות של זוגות-לוחמים. בכל אופן, כאן הסבר אחר ל'משיכה' בין דוד ויהונתן.

2.

הסיפור השני הוא סיפור סדום, שממנו נגזר הביטוי 'מעשה סדום', לציין יחסי מין שלא בצורה הרגילה.
כאן הפסוק הוא ברור למדי –

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם.
בראשית יט, ה.

ונדעה אותם – אמנם 'לדעת' בעברית היא מילה דו-משמעית, אשר מצד אחד מציינת היכרות, או ידיעה שכלית, ומצד שני מציינת יחסי מין, ככתוב – 'והאדם ידע את חווה אשתו'. אבל אין להניח שאנשי סדום כאן פשוט רצו להכיר את אורחיו לוט, דבר שאין להזדעזע בגינו ואין סיבה למנוע אותו, אלא שהכוונה היא במשמעות השנייה.
גם בסיפור המקביל לזה, הריהו סיפור 'פילגש בגבעה', כידוע, האנשים אונסים את האישה, עד מוות – ומשם אפשר להבין שזו הייתה מטרת אנשי סדום גם כאן.

ובכל זאת, באופן מפתיע למדי, הפרשנות של מעשיהם כיחסים הומוסקסואליים היא מאוחרת מאוד.
יחזקאל, למשל, כשהוא מזכיר את חטאי סדום, מציין רק שלא דאגה לעניים –

הִנֵּה זֶה הָיָה עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
יחזקאל טז, מט.

וגם חז"ל דורשים דרשות רבות על אנשי סדום ועל רשעם, על נערה אחת שעזרה לעני והומתה, על מיטת סדום שהוכנסו אליה אורחים לא קרואים, על חוסר בסדרי משפט – אבל לא מציינים הומוסקסואליות, עד כמה שידיעתי מגעת.

בערך להט"ב ונצרות קראתי, כי הראשונים שמציינים הומוסקסואליות ביחס לסדום הם פילון האלכסנדרוני ויוספוס פלביוס, שניהם יהודים, אך כאלו שאומצו בעיקר על-ידי הכנסייה הנוצרית, ולא ביהדות.
לנצרות, כפי שנכתב שם, העניין הזה נכנס די מהר. אך צריך עוד לבדוק – אם טרם בדקו – מתי ועל-ידי מי נכנס עניין זה ליהדות.

בכל אופן, לדעתי רמז לכך ניתן למצוא כבר בברית החדשה, למשל בכתוב הזה –

כְּשֵׁם‮ שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֺרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר תַּאֲווֹת סוֹטוֹת‮ , מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין‮ אֵשׁ עוֹלָם.
יהודה א, ז.

*

לסיכום, משני המקורות האלה אנו למדים, כי למרות שיחסים הומוסקסואליים נאסרו בתורה, במקור הכוהני, הרי שבמציאות הם כנראה התקיימו. והרי גם לא אוסרים דבר שלא מתקיים בפועל, אלא החוק מתייחס למציאות מוכרת. וכמו כן, מסיפור סדום ברור שהיחס ליחסים הומוסקסואליים בכפייה היה חמור מאוד.
מכך אולי אפשר למצוא חיזוק כפול לדעה שהובאה בפוסט הקודם, שהיחסים שנאסרו הם אונס של משכב-זכר (וכן משכב-זכר פולחני), ולא משכב-זכר שנעשה בהסכמה.
אך כאמור בפוסט הקודם – איני בטוח שזה המצב לאשורו, אלא שסיפורים אלה מחזקים את הסברה הזו.