זקנים

יש צירוף מילים שהפך לפופולרי – 'אוקיי בומר', שפירושו בצילום המצורף, מתוך ויקיפדיה. ניתן לומר שאין חדש תחת השמש, ושדור הצעירים תמיד מרדו בדור ההורים, כדי להשתחרר ולפרוץ לכיוונים חדשים. זה נכון, אבל בכל זאת אני שומע כאן נימת זלזול – מה שמופיע בשורה האחרונה בערך הוויקיפדיה כביקורת מחמת 'גילנות' – אותו דבר בשפת-הביקורת העכשווית. האמנם אין דרך אחרת? יש.
כאן זה בלוג תנ"ך, לכן אין לי אלא להביא את הדברים הידועים המופיעים בתנ"ך בנושא זה, אף כי גם הם ודאי ישפטו על-ידי הדור הצעיר כדברים עתיקים ואנכרוניסטיים, שעבר זמנם ואבד עליהם הכלח (ביטוי תנ"כי שספק אם מישהו מהם מכיר, או מכיר את מקורו).
ובכל זאת, נזכיר, כי לפי התנ"ך, ראשית יש לכבד זקנים, ככתוב –

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה.
ויקרא יט, לב.

ומפרש רש"י, הפרשן המסורתי –
מפני שיבה תקום – יכול זקן אשמאי? תלמוד לומר: זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה.

והדרת פני זקן – איזהו הידור? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? לכך נאמר: ויראת מאלהיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו: ויראת מאלהיך.

בפירוש הראשון, רש"י משתמש בראשי-תיבות ידועים – זק"ן – זה קנה חוכמה.
ואכן, זה האפיון השני של זקנים בתנ"ך – הם החכמים, חכמי השבט, ומהם יש ללמוד בינה.
המקורות לכך הם רבים, אך אסתפק באחד –

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
דברים לב, ז.

אבל אני כבר צופה את תגובת המילניאלס – 'אוקיי, בומר!'.
(ואף שאני כלל לא בומר, אלא מדור ה-x-y).

*

ורק צריך להעיר על דברי רש"י, כי כשהתורה מציינת זקן, היא מתכוונת כל זקן, ולא רק הזקן החכם.
וכן כך כותב רמב"ן –
"ועם כל זה, העולה מן הגמרא לפי פסק ההלכה אינו כן, שהרי אמרו (בבלי קידושין ל״ב): איסי בן יהודה אומר: כל שיבה במשמע, ואמר רבי יוחנן (בבלי קידושין ל״ג) הלכה כאיסי בן יהודה. והנה יצוה בכל שיבה, אפילו על אשמאי, שהוא הבור, ויחזור ויצוה על הזקן שהוא הקונה חכמה ואפילו יניק וחכים".