הזולת

זולת

יש פוסט מבריק של ד"ר מאיר בוזגלו על המילה 'זולת', אעתיק אותו מפאת חשיבותו, ואני מקווה שזה בסדר. וכך הוא כותב –

"מן האחר לזולת. אחד התירגומים הבעייתיים הוא של other ל"אחר". ויש אפילו הקוראים לאל האחר המוחלט. בעברית זה מצלצל נורא, ולא יודע אם לוינס למשל נתן את דעתו על זה. בעברית "אחר" הוא מתנכר. ראו רש"י על "לא יהיה לך אלוהים אחרים:
אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם צועקים אליהם ואינן עונין אותם ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם".
הרחבתי בפינה מחר אצל ידידי היקר (והתותח) קובי אוז. ההמלצה להימנע מ"אחר" ולדבר על הזולת. כבוד לזולת. פשוט בלי עודף דרמה."

בעיניי זו הערה חשובה ומבריקה, ועניתי שאאמץ אותה. אבל הוספתי הערה ש'זולת' מזכיר 'זול', שגם הוא שלילי. אלא שלמעשה זולת הוא משורש זו"ל, שממנו גם נזל, ומשמעותו בהתאם – מה שבחוץ, כלומר יש את מה שבפנים, בכלי, ויש את מה שנוזל ממנו החוצה. על פעלי 'זל' הרחבתי כבר בעבר.

זו משמעות המילה אף לפי ויקימילון –
זוּלָת –
1. לשון המקרא (מילת יחס) חוץ, מלבד,

”וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ.“ (מלכים כד, פסוק יד)

”הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה“ (שמואל א׳ כא, פסוק י).

2. עברית חדשה מישהו אחר בדר"כ באדם בלבד. או כלל האנשים ביחס לאדם עצמו.

*

יש להעיר כי ללשון המקרא מילים אחרות לשימוש זה, כשהידועה בהם היא 'רעך', בפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. אבל 'האחר' הוא כמובן לא רק 'רעך', אלא כל אדם. כן גם המילים האחרות, כגון 'עמיתך' וכיוב', הן מצומצמות בתחומן ולא כוללות. (ויש גם 'איש אחר יקחנה').
מכאן, אגב, אפשר להבין גם את הפרשנות של רוב הפרשנים המסורתיים, שצמצמו את 'רעך' שבפסוק לבן עמך, או אף – לבן עמך שומר המצוות. מגמת הצמצום, ראינו, מצויה כבר במקור, וכבר ברובד הלשוני.
ולא רק במקרה זה. נראה שנעדרה מהם רמת ההפשטה הכללית. כך גם אין מילה ל'טבע', אלא במקום זה בא הצירוף 'שמים וארץ'. 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' – כלומר את הכול, ומובא על-ידי שני ניגודים, מה שנקרא במחקר 'מריזמוס'.
רק בהגות המאוחרת הצטרפו המושגים המופשטים. טבע – בימי הביניים, אחר או זולת – בדורות האחרונים ממש.
אם ניתן לתת נקודות זכות לשיטה הפילוסופית, נראה שהן בעיקר על הפניה לרמת הפשטה זו.