לקיחת אחריות

בעקבות האסון במירון, כולם מדברים על לקיחת אחריות. אמנם 'אחריות' היא מילה מודרנית (שמשמעה דאגה לאחר, כפי שמלמד עמנואל לוינס), אך לקיחת אחריות מופיעה גם מופיעה בתנ"ך.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך אולי, היא הדוגמה של יהודה, שניצב מול יוסף, המשנה לפרעה, לאחר הניסיונות הרבים שהוא מעביר את האחים, בתחילת פרשת ויגש.
יהודה הוא זה שהציע למכור את יוסף, אמנם כדי להצילו ממוות, אך עדיין לא להצילו לגמרי. ובתורה מסופר לנו גם על מקרה תמר כלתו, שהרתה ממנו במרמה, אך לבסוף היה צריך להודות – 'צדקה ממני'. נראה שהוא עבר שיעור ולמד לקח.
ועתה הוא ניצב בפני יוסף, שמאיים לשים את בנימין בכלא, על גנבה שכביכול ביצע, בעוד יעקב, אביו של בנימין, ביקש במיוחד שישמרו עליו, כי רק הוא נשאר לו מרחל, לאחר שיוסף טוּרף.
ובכן, יהודה אוזר אומץ ופונה ליוסף –

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.
בראשית מד, יח.

מהו 'בי אדוני', צירוף שמופיע רבות בתנ"ך? רש"י מפרשו כלשון בקשה (דרך הארמית – ביה), רמב"ן מפרשו כפנייה לאדון, אך דומני שאבן עזרא הוא הקולע ביותר.

וכך כותב אבן עזרא בפירושו על בראשית מג כ –
בי — לשון בקשה. ולפי דעתי שהוא דרך קצרה, כמו "בי אדני העון" (שמואל א כה, כד). והטעם "עון" במקום הזה, כטעם "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד, יג). [כלומר – עוון במובן עונש]. והטעם, עשה בי מה שתרצה ותשמעני:

כלומר, לפי אבן עזרא 'בי אדוני' הוא קיצור של 'בי אדוני העוון' – כפי שמופיע אכן פעם אחת, בספר שמואל.
ואמנם, גם מבחינת התוכן, בהמשך דבריו יהודה מציע לשבת בכלא בעצמו במקום בנימין. כלומר – לוקח את מלוא האחריות, ומוכן לשלם את המחיר בשל כך.

אולי גם זו הסיבה שלו ולשבטו לבסוף מגיעה המלוכה.

כאמור, 'עוון' משמעותו כפולה – חטא ועונש, ואבן עזרא מכוון ללשון עונש. לכן, כשהשר אמיר אוחנה אומר, שהוא נושא באחריות, אך אינו אשם – אולי הוא צודק, אך הוא צריך גם לשלם מחיר בגין אחריות זו. כך לפחות לפי צורת הסתכלות זו.