עיון בתיאולוגיית החטא הנוצרית

ובכן, הגיע הזמן להגיע למה שנחשב בעיניי הטיעון העמוק ביותר, ואולי גם המרכזי, של שאול השליח – ההסבר שלו על התורה והחטא. אמנם, טיעונו התיאולוגי על מות הצליבה המכפר הוא בכל זאת מרכזי יותר, אך כאן יש לנו את ההסבר האנתרופולוגי-פילוסופי לעצם הצורך בגאולה מהחטא, ולכן, כאמור, הסבר זה נראה לי המרכזי והחשוב ביותר. נקרא –

תחילה מעין הקדמה –

רומים ז –
דוגמה מדין הנישואים
⋅א אַחַי, הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים – וַהֲרֵי אֲנִי מְדַבֵּר אֶל יוֹדְעֵי תּוֹרָה – כִּי לַתּוֹרָה יֵשׁ מָרוּת עַל הָאָדָם כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי? ב הָאִשָּׁה הַנְּשׂוּאָה קְשׁוּרָה לְבַעֲלָהּ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה כָּל עוֹד הוּא חַי, אַךְ אִם יָמוּת בַּעֲלָהּ פְּטוּרָה הִיא מֵחֺק הַתּוֹרָה הַקּוֹשֵׁר אוֹתָהּ לְבַעֲלָהּ.
⋅ג לָכֵן אִם תִּנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר בְּעוֹד בַּעֲלָהּ חַי, הִיא תִּקָּרֵא נוֹאֶפֶת. אַךְ אִם יָמוּת בַּעֲלָהּ, פְּטוּרָה הִיא מֵאוֹתוֹ חֺק וּבְהִנָּשְׂאָהּ לְאִישׁ אַחֵר אֵין הִיא נוֹאֶפֶת. ⋅ד כֵּן גַּם אַתֶּם, אַחַי, מַתֶּם לְגַבֵּי הַתּוֹרָה בְּגוּפוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, בְּאֺפֶן שֶׁנַּעֲשֵׂיתֶם שַׁיָּכִים לְאַחֵר, לָזֶה שֶׁהוּקַם מִן הַמֵּתִים, כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה פְּרִי לֵאלֹהִים. ⋅ה הֲרֵי כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַבְּשָׂרִיּוּת, תַּאֲווֹת הַחֵטְא שֶׁנֵּעוֹרוּ עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה פָּעֲלוּ בְּאֵיבָרֵינוּ לַעֲשׂוֹת פְּרִי הַגּוֹרֵם לְמָוֶת. ⋅ו אֲבָל כָּעֵת, לְאַחַר שֶׁמַּתְנוּ לְגַבֵּי מַה שֶּׁכָּבַל אוֹתָנוּ, שֻׁחְרַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה כְּדֵי לַעֲבֺד אֶת אֱלֹהִים בְּחַדְשׁוּת הָרוּחַ וְלֹא בְּיֺשֶׁן שֶׁל אוֹת כְּתוּבָה.

כלומר, האמונה החדשה משחררת מהכבילות לחטא, שמאפיינת את הנמצאים תחת חוק התורה. והוא מדמה זאת לאישה שבעלה הראשון מת, והיא נישאת מחדש.
ועתה להסבר –

התורה והחטא
⋅ז אִם כֵּן, מַה נֺּאמַר? הַאִם הַתּוֹרָה הִיא בְּחֶזְקַת חֵטְא? חַס וְחָלִילָה! אַךְ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַהוּ חֵטְא אִלּוּלֵי הַתּוֹרָה; הֲרֵי לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אֶת הַתַּאֲוָה אִלּוּ לֹא אָמְרָה הַתּוֹרָה "לֹא-תַחְמֺד".

וכאן נשאל – האמנם? האמנם אנשים לא חמדו לפני מתן תורה? ודאי שחמדו! ואף התורה עצמה מספרת על חטאים שונים שנעשו עוד קודם מתן תורה. או שמא הוא מתייחס לתורה כחוק טבע? אך לא זה מה שהוא אומר! הוא לא אומר – טבע האדם הוא כזה, והחסד משחררו, אלא הוא תולה את החטא בתורה עצמה. והוא מפרט –

⋅ח הַחֵטְא נִצֵּל אֶת הָאִסּוּר שֶׁבַּדִּבֵּר כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, שֶׁכֵּן בְּלִי תּוֹרָה הַחֵטְא מֵת. ט בֶּעָבָר אֲנִי הָיִיתִי חַי בְּלִי תּוֹרָה, אַךְ כְּשֶׁהוֹפִיעַ הַדִּבֵּר נֵעוֹר הַחֵטְא לְחַיִּים
⋅י וַאֲנִי מַתִּי. וּמָצָאתִי כִּי הַדִּבֵּר, שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ לְחַיִּים, גּוֹרֵם מָוֶת; יא שֶׁכֵּן הַחֵטְא, בְּנַצְּלוֹ אֶת הַדִּבֵּר, הִתְעָה אוֹתִי וּבְאֶמְצָעוּתוֹ הֵמִית אוֹתִי.

כאן הסבר מפורט – הדיבר גורם מוות. ואולי כוונתו היא לא שהדיבר יוצר את התאוות, אלא שהוא מגביר אותן? בחינת 'מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם'. כלומר – יש דחף לעשות דווקא את הדבר האסור, שאלמלא האיסור, גם לא היה קיים הדחף. זה בהחלט דבר שקיים, ועל כן 'המלחמה ביצר' בחברה החרדית, למשל, לא יכולה באמת להועיל, אלא אפשר שהיא יוצרת אף את היפוכה – הגברת החטא. מה האופציה האחרת? להרבות טוב, כגישת הרב קוק הידועה.

⋅יב וּבְכֵן הַתּוֹרָה קְדוֹשָׁה, וְהַדִּבֵּר הוּא קָדוֹשׁ וְיָשָׁר וְטוֹב. יג הֲיִתָּכֵן, מִכָּאן, שֶׁדָּבָר טוֹב גָּרַם לִי מָוֶת? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! אוּלָם הַחֵטְא, לְמַעַן יֵרָאֶה שֶׁהוּא חֵטְא, גָּרַם לִי מָוֶת בְּאֶמְצָעוּת מַשֶּׁהוּ טוֹב כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי הַדִּבֵּר יֻבְלַט הַחֵטְא בִּמְלֹא חֻמְרָתוֹ.

זה טיעון מוזר מאוד. הדיבר בא כדי להרבות את החטא ובכך להראות את חומרתו? זה לא נראה משהו שאלוהים טוב ומיטיב היה עושה. אלוהים קדוש כן היה עושה זאת אולי, אבל לא אלוהים טוב ומיטיב לברואיו החלשים.

⋅יד אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִית, אַךְ אֲנִי הִנְנִי בָּשָׂר וָדָם וּמָכוּר לַחֵטְא. ⋅טו אָכֵן אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה.

כאן הגדרה יפה של החטא, בעיקר המיני – הוא בא כנגד רצונו של האדם, האדם אינו יכול לשלוט בו. ואף כי נאמר לקין 'ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו', כלומר בחטא – זה נכון רק בחלק מהמקרים ולא בכולם.

⋅טז וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאֵינֶנִּי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת, אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה.

כלומר, עצם זה שהמעשה הטבעי שלי נתפס בעיניי כרע – מראה שהאידיאל המוסרי של התורה הוא נכון וצודק. אחרת לא הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר.
ויהיו שיגידו שזה כוח החינוך, או האינדוקרינציה. כלומר, שהאדם השריש בתוכו בדרך של לימוד והרגל להימנע מהתנהגויות מסוימות. אך בתנאים מסוימים יוכל לשנות התניה זו.
דבר זה אנו רואים אצל חוזרים בשאלה, שבתחילה מרגישים שהם חוטאים בהפרת התורה, אך לאט לאט מפנימים שאין בהתנהגותם חטא, והם לא מרגישים עוד יסורי מצפון בהפרתם את התורה.

⋅יז מִכָּאן שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי,

כלומר, החטא הוא מעיין ישות עצמאית, המנותקת ממני. ומה שבפי חז"ל מכונה 'יצר הרע', ואף הוא מדומה לישות עצמאית. כמו באמרה – 'אם פגע בך מנוול זה – כלומר יצר הרע – משכהו לבית המדרש'. ולמותר לציין כי זו לא עצה מועילה במיוחד, לפי דעתי. לפחות לא תמיד.

יח שֶׁהֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּי, כְּלוֹמַר בִּבְשָׂרִי, לֹא שׁוֹכֵן הַטּוֹב. אָמְנָם לִרְצוֹת אֲנִי יָכוֹל, אַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב אֵינֶנִּי יָכוֹל;

כאמור, החטא מנוגד לרצון. ובי לא שוכן הטוב – מקביל לאמור בתורה 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו'. והנוצרים מוסיפים גם את הפסוק 'כי בחטא יחמתני אימי' – כלומר, החטא טבוע בבשר כבר מלידה.

יט כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה.
כ וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁבְּנִגּוּד לִרְצוֹנִי, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי.

זהו פירוט לאמור הקודם.

כא לְפִיכָךְ אֲנִי מוֹצֵא אֶת הַחֺק הַזֶּה: רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב, אֶלָּא שֶׁהָרַע עוֹמֵד לְפָנַי.
⋅כב בָּאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁבִּי אֲנִי שָׂמֵחַ בְּתוֹרַת אֱלֹהִים, ⋅כג אַךְ בְּאֵיבָרַי אֲנִי רוֹאֶה חֺק אַחֵר, וְהוּא נִלְחָם נֶגֶד הַחֺק שֶׁבְּשִׂכְלִי וּמְשַׁעְבֵּד אוֹתִי לְחֺק הַחֵטְא הַשּׂוֹרֵר בְּאֵיבָרַי.

כלומר, חוץ היצר הרע שבאדם, יש לו גם תפיסה רוחנית-שכלית טובה, או 'יצר טוב', אלא שהיא נחסמת.

כד אוֹי לִי, אָדָם אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי, מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף זֶה שֶׁהַמָּוֶת בּוֹ? ⋅כה תּוֹדָה לֵאלֹהִים עַל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ! וּבְכֵן, בְּשִׂכְלִי אֲנִי עֶבֶד לְתוֹרַת אֱלֹהִים, אַךְ בִּבְשָׂרִי אֲנִי מְשֻׁעְבָּד לְחֺק הַחֵטְא.

ולבסוף הפתרון בישוע, לפי שאול, והוא בדרך ניסית.
ונראה שבעתיד אצטרך לדבר גם על הדבר המרכזי הזה, עיקר התיאולוגיה.