נבואת אחרית הימים של ישוע

נבואת אחרית הימים של ישוע

במתי כד מופיעה נבואת אחרית הימים של ישוע, נקרא אותה, ואוסיף הערות קצרות –

מתי כד –

ישוע מנבא חורבן וצרות
⋅א בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הַמִּקְדָשׁ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת בִּנְיְנֵי הַמִּקְדָּשׁ. ⋅ב הֵגִיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "רוֹאִים אַתֶּם אֶת כָּל אֵלֶּה? אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא תִּשָּׁאֵר פֺּה אֶבֶן עַל אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תֻּפַּל אַרְצָה."

כלומר, ישוע מנבא את חורבן המקדש, כפי שאכן קרה. הוא פעל בסביבות שנת 30 לספירה, וחורבן המקדש היה בשנת 70 לספירה, ארבעים שנה אחר-כך.

⋅ג כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל הַר הַזֵּיתִים נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים לְבַדָּם וְאָמְרוּ: "הַגֵּד נָא לָנוּ מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וּמַה הוּא אוֹת בּוֹאֲךָ וְקֵץ הָעוֹלָם?" ⋅ד הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ, ⋅ה כִּי רַבִּים יָבוֹאוּ בִּשְׁמִי וְיֺאמְרוּ 'אֲנִי הַמָּשִׁיחַ' וְיַתְעוּ רַבִּים. ⋅ו וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֺעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמוּעוֹת מִלְחָמָה. שִׂימוּ לֵב, אַל תִּבָּהֲלוּ; כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, וּבְכָל זֺאת עוֹד לֹא בָּא הַקֵּץ. ⋅ז גּוֹי יָקוּם עַל גּוֹי וּמַמְלָכָה עַל מַמְלָכָה וְיִהְיוּ רָעָב וּרְעִידוֹת אֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, ח אַךְ כָּל אֵלֶּה רֵאשִׁית הַצָּרוֹת.

כלומר, כאן מתחיל חזון אכסטולוגי, דומה לזה המתואר בספרות היהודית במקומות שונים. למותר לציין שחזון כזה מעולם לא קרה ולא התגשם, וכולו עתידי ועתידני.

⋅ט אָז יִמְסְרוּ אֶתְכֶם לָרוֹדְפִים וְיַהַרְגוּ אֶתְכֶם וְתִהְיוּ שְׂנוּאִים עַל כָּל הַגּוֹיִים בִּגְלַל שְׁמִי. ⋅י רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בְּאוֹתָהּ עֵת וְיַסְגִּירוּ זֶה אֶת זֶה וְיִשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה.

העדה הנוצרית אכן הייתה שנואה ונרדפת בתחילת דרכה, רבים מהם הוצאו להורג, וכן ידועים גיבורי הקטקומבות. אך הקץ עדיין לא בא. היום, על כל פנים, הנצרות היא דת שולטת ולא נרדפת.

⋅יא נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים, ⋅יב וּמֵאַחַר שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים. ⋅יג אֲבָל הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע. ⋅יד וּבְשׂוֹרָה זוֹ שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִים וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא הַקֵּץ."

המחזיק מעמד – וכן לדעת חז"ל לא יהיה על מי לסמוך 'אלא על אבינו שבשמיים'. כלומר, תקופה זו מתוארת כתקופה רעה וחשוכה.

⋅ צרה גדולה
⋅טו "לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֺׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא, עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ – עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין –

על הקורא להבין – ואני איני מבין. השיקוץ המשומם המתואר בדניאל הוא כנראה הפסל שהוצב במקדש בתקופת אנטיכוס אפיפנס, אז לפי הסברה גם נכתב ספר דניאל. למה מתכוון כאן ישוע, או המחבר?

טז אֲזַי הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה, שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים;
⋅יז מִי שֶׁעַל הַגַּג אַל יֵרֵד לָקַחַת חֲפָצִים מִבֵּיתוֹ, יח וּמִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יַחֲזֺר לָקַחַת אֶת בִּגְדוֹ.
⋅יט וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם.

כאמור 'עת צרה היא ליעקב, וממה יוושע', וכך גם אומרים נביאים אחרים.

כ בְּרַם הִתְפַּלְּלוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְנוּסַתְכֶם בַּחֺרֶף אַף לֹא בְּשַׁבָּת,
⋅כא כִּי אָז תִּהְיֶה צָרָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד עַתָּה, אַף לֹא תִּהְיֶה כָּמוֹהָ. ⋅כב וְאִלּוּלֵא קֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם לֹא הָיָה נִצָּל כָּל בָּשָׂר, אַךְ לְמַעַן הַבְּחִירִים יְקֻצְּרוּ הַיָּמִים הָהֵם.

יקוצרו – וחז"ל דרשו את הכתוב 'בעיתה אחישנה' – זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה'.

⋅כג אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא, 'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ' אוֹ 'הִנֵּהוּ שָׁם', אַל תַּאֲמִינוּ, ⋅כד כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים. ⋅כה הִנֵּה מֵרֺאשׁ אָמַרְתִּי לָכֶם. ⋅כו לָכֵן אִם יֺאמְרוּ לָכֶם 'הִנֵהוּ בַּמִּדְבָּר', אַל תֵּצְאוּ; 'הִנֵּהוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים', אַל תַּאֲמִינוּ; ⋅כז כִּי כַּבָּרָק הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַד מַעֲרָב כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן-הָאָדָם.

לכל מקור יש כמה חיקויים.

⋅כח בַּמָּקוֹם שֶׁהַגְּוִיָּה נִמְצֵאת, שָׁם יִקָּבְצוּ הַנְּשָׁרִים."

לא ברור לי פתגם זה. ואולי ישוע רומז לגווייתו שעל הצלב. והנשרים – המחקים הרבים שהזכיר.

⋅ בואו של בן-האדם
⋅כט "מִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְכֺחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ.

ציטוט מהנביא.

ל אָז יֵרָאֶה אוֹת בֶּן-הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם וְאָז יִסְפְּדוּ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ וְיִרְאוּ אֶת בֶּן-הָאָדָם בָּא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רַב.

שוב, ציטוטים מזכריה ומדניאל.

לא וְהוּא יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וִיקַבְּצוּ אֶת בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת, מִקְצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם.

לפי נבואת קיבוץ הגלויות המובאת בנביאים.

לב לִמְדוּ אֶת הַמָּשָׁל מִן הַתְּאֵנָה: כַּאֲשֶׁר עֲנָפֶיהָ מִתְרַכְּכִים וְהֶעָלִים צָצִים יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהַקַּיִץ קָרוֹב. ⋅לג כֵּן גַם אַתֶּם, כִּרְאוֹתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה דְּעוּ כִּי קָרוֹב הוּא בַּפֶּתַח.

אולי מדרש על האמור בשיר השירים 'התאנה חנטה פגיה, וקול התור נשמע בארצנו'.

⋅לד אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁלֹּא יַעֲבֺר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ כָּל אֵלֶּה.

ובכן, אהה – הדור הזה, דורו של ישוע – עבר, ודברים אלו – לא באו.

והרי נאמר –

אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.
דברים יח, כב.

⋅לה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ.

כדברי הנביא.

לו אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא וְהַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם וְגַם לֹא הַבֵּן, אֶלָּא הָאָב לְבַדּוֹ.

גם ביהדות, אין לדעת מתי הקץ, ואין לחשב את הקץ.

לז כִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן-הָאָדָם.

כימי נח – ציטוט מישעיה. והוא מפרש –

⋅לח כְּמוֹ שֶׁבַּיָּמִים קֺדֶם לַמַּבּוּל הָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְחַתְּנִים עַד הַיּוֹם שֶׁנִּכְנַס נֺחַ לַתֵּבָה ⋅לט וְלֹא יָדְעוּ עַד שֶׁבָּא הַמַּבּוּל וְסָחַף אֶת הַכֺּל, כָּךְ יִהְיֶה גַּם בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן-הָאָדָם. מ אוֹתָהּ עֵת יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה, אֶחָד יִלָּקַח וְאֶחָד יֵעָזֵב;
מא שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם – אַחַת תִּלָּקַח וְאַחַת תֵּעָזֵב.
⋅מב עַל כֵּן עִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי אֵינְכֶם יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא אֲדוֹנְכֶם. ⋅מג וְזֺאת דְּעוּ: אִלּוּ יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵיזוֹ אַשְׁמוּרָה יָבוֹא הַגַּנָּב, הָיָה שׁוֹקֵד וְלֹא מַנִּיחַ לוֹ לַחְדֺּר לְבֵיתוֹ. ⋅מד לָכֵן הֱיוּ מוּכָנִים גַּם אַתֶּם, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם יָבוֹא בֶּן-הָאָדָם."

אולי כמו האמור –

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
מלאכי ג, א.

וחז"ל אמרו כי המשיח יבוא בהיסח דעת.

⋅ העבד הנאמן או הבלתי נאמן
⋅מה "מִי הוּא אֵפוֹא הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן שֶׁהִפְקִידוֹ הָאָדוֹן עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ לָתֵת לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ? מו אַשְׁרֵי הָעֶבֶד שֶׁיָּבוֹא אֲדוֹנָיו וְיִמְצָא אוֹתוֹ עוֹשֶׂה כֵּן.
⋅מז אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, הוּא יַפְקִיד אוֹתוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ. מח אֲבָל אִם הָעֶבֶד הָרָע יֺאמַר בְּלִבּוֹ 'אֲדוֹנִי מִתְמַהְמֵהַּ'
⋅מט וְיַתְחִיל לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים וְיֺאכַל וְיִשְׁתֶּה עִם הַשִּׁכּוֹרִים, נ בּוֹא יָבוֹא אֲדוֹנָיו שֶׁל הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לוֹ וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ,
⋅נא יְשַׁסֵּף אוֹתוֹ וְיָשִׂים חֶלְקוֹ עִם הַצְּבוּעִים; שָׁם יִהְיוּ הַיְלָלָה וַחֲרוֹק הַשִּׁנַּיִם."

לכן תמיד צריכים אנו להיות מוכנים וחגורים.

*

ומקבילה שונה בלוקס יז –

בוא מלכות אלוהים
⋅כ כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ הַפְּרוּשִׁים מָתַי תָּבוֹא מַלְכוּת אֱלֹהִים הֵשִׁיב לָהֶם: "מַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינֶנָּה בָּאָה בְּנִגְלוֹת. כא אַף לֹא יֺאמְרוּ 'הִנֵּה פֺּה' אוֹ 'הִנֵּה שָׁם הִיא', כִּי הִנֵּה מַלְכוּת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם הִיא."

זו כבר אמירה שונה, ומתקבלת יותר, אבל ההמשך כמו אצל מתי –

⋅כב אָמַר לְתַלְמִידָיו: "יָבוֹאוּ יָמִים וְתִשְׁתּוֹקְקוּ לִרְאוֹת יוֹם אֶחָד מִימוֹת בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּרְאוּ. ⋅כג וְיֺאמְרוּ לָכֶם 'הִנֵּה שָׁם' אוֹ 'הִנֵּה פֺּה!' אַל תֵּלְכוּ וְאַל תָּרוּצוּ אַחֲרֵיהֶם. ⋅כד כִּי כְּבָרָק הַמַּבְרִיק תַּחַת הַשָּׁמַיִם וּמֵאִיר עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, כֵּן יִהְיֶה בֶּן-הָאָדָם בְּיוֹמוֹ. ⋅כה אַךְ תְּחִלָּה עָלָיו לִסְבֺּל רַבּוֹת וּלְהִדָּחוֹת עַל-יְדֵי הַדּוֹר הַזֶּה. ⋅כו וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי נֺחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם בִּימֵי בֶּן-הָאָדָם: ⋅כז אָכְלוּ, שָׁתוּ, הִתְחַתְּנוּ, עַד הַיּוֹם שֶׁנִּכְנַס נֺחַ לַתֵּבָה וּבָא הַמַּבּוּל וְהִשְׁמִיד אֶת הַכֺּל. ⋅כח וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי לוֹט – אָכְלוּ וְשָׁתוּ, קָנוּ וּמָכְרוּ, נָטְעוּ וּבָנוּ, כט אַךְ בַּיּוֹם שֶׁיָּצָא לוֹט מִסְּדוֹם הֻמְטְרוּ אֵשׁ וְגָפְרִית מִן הַשָּׁמַיִם וְהִשְׁמִידוּ אֶת הַכֺּל –
⋅ל כָּךְ יִהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה בֶּן-הָאָדָם. ⋅לא מִי שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַגַּג וַחֲפָצָיו בַּבַּיִת אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם; כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. ⋅לב זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט. ⋅לג הַמְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אוֹתָהּ יַצִּילֶנָּה. לד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בַּלַּיְלָה הַהוּא יִהְיוּ שְׁנַיִם בְּמִטָּה אַחַת; אֶחָד יִלָּקַח וְהַשֵּׁנִי יֵעָזֵב.
לה שְׁתֵּי נָשִׁים תִּהְיֶינָה טוֹחֲנוֹת יַחְדָּיו; אַחַת תִּלָּקַח וְהַשְּׁנִיָּה תֵּעָזֵב.
⋅לו "
⋅לז הֵם הֵגִיבוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיפֺה, אֲדוֹנֵנוּ?"
הֵשִׁיב לָהֶם: "הֵיכָן שֶׁהַגּוּף, שָׁם גַּם יִתְקַבְּצוּ הַנְּשָׁרִים."