מות כפרה וסליחה בברית החדשה

בהמשך לפוסט הקודם, הגיע הזמן להגיע ל'core' (הליבה) של התיאולוגיה הנוצרית, והיא – מות הכפרה של ישוע.
ושוב, ישוע עצמו לא ממש מדבר על כך. הוא אמנם נותן את אות יונה הנביא, כמשל לכך שישהה בקבר שלושה ימים ושלושה לילות (למעשה שהה פחות) ואז יקום לתחייה – מה שלפי המסופר קרה, אך לא מוסיף הרבה מעבר לזה. מי שפיתח צד תיאולוגי זה היה שאול השליח.
וכאן ראוי להעיר – שאול זה אינו נביא, אלא, כאמור, רק שליח. וגם לא היה אחד משנים-עשר השליחים המקוריים של ישוע. אלא שבדרך לדמשק למטרת רדיפת הנוצרים, נגלה לו ישוע והפך את ליבו, כך מסופר. האם זה נותן בידו את הכוח ואת הסמכות לקבוע את כל מה שקבע? אינני יודע.
ובכן, הסיפור הוא פשוט – ישוע, שהיה בן אלוהים וחלק ממנו, יחד עם רוח הקודש – במה שיוצר את ה'שילוש הקדוש' – הקריב את חייו על הצלב, ובכך הביא כפרת-עוונות לאנושות כולה, כלומר למי שמאמין בו ובסיפור זה.
למעשה, לפי השיטה (הדוגמה) הנוצרית, מספיק שתאמין בסיפור זה ותבקש שתגלה עליך רוח הקודש הזו – ותיגאל. זו פרקטיקה שכל אחד יכול לנסות, הריהי לפניכם.
ועתה לניסוחה אצל שאול –

רומים ח –

חיים לפי רוח אלוהים
⋅א לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ , ⋅ב כִּי חֺק רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ שִׁחְרֵר אוֹתִי מֵחֺק הַחֵטְא וְהַמָּוֶת; ⋅ג שֶׁכֵּן מַה שֶׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבָּשָׂר, זֺאת עָשָׂה אֱלֹהִים: הוּא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לָבוּשׁ בָּשָׂר בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא, לִהְיוֹת קָרְבָּן עַל חֵטְא, וְחָרַץ אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחֵטְא בַּבָּשָׂר, ⋅ד כְּדֵי שֶׁחֻקַּת הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בָּנוּ, הַמִּתְהַלְּכִים לֹא לְפִי הַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ.

והניסוח הכי מפורסם של עיקרון זה בא אצל יוחנן –

יוחנן א, ד –

ט בָּזֺאת נִגְלְתָה אַהֲבַת הָאֱלֹהִים בָּנוּ, בָּעֻבְדָּה שֶׁאֱלֹהִים שָׁלַח אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לָעוֹלָם לְמַעַן נִחְיֶה בִּזְכוּתוֹ. ⋅י בָּזֺאת הִיא הָאַהֲבָה, לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת אֱלֹהִים, אֶלָּא שֶׁהוּא אָהַב אוֹתָנוּ וְשָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִהְיוֹת כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ. ⋅יא אֲהוּבַי, אִם כָּכָה אָהַב אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים, גַּם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לֶאֱהֺב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

*

ועוד עיקרון נוצרי חשוב הנובע מכך הוא עיקרון הסליחה. כשם שנסלח לכם בחינם, כך אתם צריכים לסלוח לאחרים תמיד, וכן לא לשפוט אותו ולהרשיע אותו –

לוקס ו –

שפיטת הזולת
⋅לז "אַל תִּשְׁפְּטוּ וְלֹא תִּשָּׁפְטוּ. אַל תַּרְשִׁיעוּ וְלֹא תֻּרְשְׁעוּ. סִלְחוּ וְיִסָּלַח לָכֶם. ⋅לח תְּנוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם; מִדָּה יָפָה, דְּחוּסָה, גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת יִתְּנוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם."
⋅לט גַּם מָשָׁל סִפֵּר לָהֶם: "הֲיוּכַל עִוֵּר לְהַדְרִיךְ עִוֵּר? הֲלֹא שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לְתוֹךְ בּוֹר. ⋅מ תַּלְמִיד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מִן הַמּוֹרֶה, אֲבָל כָּל מִי שֶׁהֻשְׁלַם לִמּוּדוֹ יִהְיֶה כְּמוֹרֵהוּ.
מא מַדּוּעַ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ שֶׁלְּךָ?
⋅מב אֵיךְ תּוּכַל לוֹמַר לְאָחִיךָ: 'אָחִי, הַנַּח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ', כְּשֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת הַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ? צָבוּעַ! רֵאשִׁית, טֺל קוֹרָה מֵעֵינְךָ; אַחַר כָּךְ תֵּיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְתוּכַל לְהוֹצִיאוֹ."

את הביטוי 'טול קיסם וכו' אמרו גם בתלמוד, והוא עיקרון 'הפוסל במומו פוסל' הנודע, ומה שמוכר בפסיכולוגיה כהשלכה. אצל הנביאים אפשר למצוא דברים דומים לכך, כנראה, אך כאן זה אחד הניסוחים המובהקים.
וזה נכנס גם לתפילה –

לוקס יא –

כיצד להתפלל
⋅א הוּא הָיָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְהִתְפַּלֵּל. כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ אֶחָד מִתַּלְמִידָיו: "אֲדוֹנִי, לַמְּדֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל, כְּשֵׁם שֶׁגַּם יוֹחָנָן לִמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו."
⋅ב אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אִמְרוּ:
אָבִינוּ , יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ, תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ . ⋅ג אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ יוֹם יוֹם; ⋅ד וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ,
כִּי גַּם אֲנַחְנוּ סוֹלְחִים לְכָל הַחוֹטְאִים לָנוּ; וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן ."

ועוד ניסוח על מידת הסליחה הנדרשת –

לוקס יז –

א בְּדַבְּרוֹ אֶל תַּלְמִידָיו אָמַר: "אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ הַמִּכְשׁוֹלִים, אֲבָל אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָבוֹאוּ. ב מוּטָב לוֹ שֶׁתִּתָּלֶה אֶבֶן רֵחַיִם עַל צַוָּארוֹ וְיֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַיָּם מֵאֲשֶׁר יַכְשִׁיל אֶחָד מֵהַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה.
⋅ג הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. אִם יֶחֱטָא  אָחִיךָ הוֹכֵחַ אוֹתוֹ, וְאִם יִתְחָרֵט סְלַח לוֹ. ⋅ד וְגַם אִם שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם יֶחֱטָא לְךָ וְשֶׁבַע פְּעָמִים יִפְנֶה אֵלֶיךָ לֵאמֺר, 'אֲנִי מִתְחָרֵט' – סְלַח לוֹ."

ובמקום אחר אומר גם – עד שבעים ושבע פעמים, כלומר עד בכלל.

לגבי ביקורת עקרונות אלה – אשאיר לפעם אחרת, אם בכלל.