הפוגה עם קורינטים א, יג

אני רואה שהתחלתי להציג גם פרקים נבחרים מהברית החדשה – כבר שניים כאלה כתבתי (אך טרם פרסמתי), ולכן אפנה אל פרק חשוב נוסף. הוא אמנם לא מוסיף לנו משהו חדש על מצוות האהבה של ישוע, אבל הוא (שאול) כותב זאת בצורה ספרותית יפה כזו, ששווה להכיר פרק זה. גם אעיר אי-אילו הערות.

האגרת אל הקורינטים א, יג –

אהבה
⋅א אִם בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כִּנְחֺשֶׁת הוֹמָה אוֹ כִּמְצִלְתַּיִם רוֹעֲשִׁים. ⋅ב אִם תִּהְיֶה לִי מַתַּת הַנְּבוּאָה וְאֵדַע כָּל הַסּוֹדוֹת וְאַשִּׂיג כָּל הַדַּעַת; וְאִם תִּהְיֶה בִּי כָּל הָאֱמוּנָה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם, וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס.
⋅ג אִם אֲחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשִׁי לִצְדָקָה וְגַם אֶתֵּן אֶת גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין בִּי אַהֲבָה – לֹא יוֹעִיל לִי דָּבָר.

כלומר, האהבה היא הבסיס להכול, היא הדבק המחבר. אני חושב שגם מחקרים פסיכולוגיים תומכים בכך. ועל משקל זה שרו הביטלס – "All you need is love", אף כי נראה שהם התכוונו לאהבה הרומנטית, המינית.

⋅ד הָאַהֲבָה סַבְלָנִית וּנְדִיבָה; הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְקַנֵּאת; הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵּׂא; ⋅ה הִיא לֹא תִּנְהַג בְּגַסּוּת, לֹא תִּדְרֺשׁ טוֹבַת עַצְמָהּ, לֹא תִּרְגַּז וְלֹא תַּחֲשֺׁב רָעָה. ⋅ו הָאַהֲבָה לֹא תִּשְׂמַח בָּעַוְלָה, כִּי בָּאֱמֶת שִׂמְחָתָהּ. ⋅ז הִיא תְּכַסֶּה עַל הַכֺּל, תַּאֲמִין בַּכֺּל, תְּקַוֶּה לַכֺּל וְתִסְבֺּל אֶת הַכֺּל.

אלו הן תכונות האהבה הנאצלות, ואכן רק טוב יש בהן.

ח הָאַהֲבָה לֹא תִּמּוֹט לְעוֹלָם, אַךְ נְבוּאוֹת תִּבָּטַלְנָה, לְשׁוֹנוֹת תֶּחְדַּלְנָה, דַּעַת תִּבָּטֵל;
⋅ט כִּי חֶלְקִית הִיא יְדִיעָתֵנוּ וּבְאֺרַח חֶלְקִי מִתְנַבְּאִים אָנוּ, י אַךְ בְּבוֹא הַמֻּשְׁלָם יְבֻטַּל הַחֶלְקִי.

כלומר, האהבה היא השלמות, דבר שאינו מותנה, וכמו אינו חלק מהעולם הארעי הזה, אלא מקומה בנצח.

יא בִּהְיוֹתִי יֶלֶד דִּבַּרְתִּי כְּיֶלֶד, הֵבַנְתִּי כְּיֶלֶד, חָשַׁבְתִּי כְּיֶלֶד. כְּשֶׁהָיִיתִי לְאִישׁ שַׂמְתִּי קֵץ לְדִבְרֵי הַיַּלְדוּת.

זה פסוק קשה, שלא לגמרי ברור לי. ואני זוכר אותו מהסרט הנפלא 'מלאכים בשמי ברלין' של וים ונדרס. אולי צריך להשוות אותו לדברי ישוע – 'אם לא תבואו כילדים, לא תוכלו לרשת את מלכות האלוהים'. הילד הוא תמים, והעולם מושלם בעיניו, אך כשהוא מתבגר הוא רואה שלא הכול מושלם, אלא שזה עולם פגום שטובו חלקי. אך האם לכך מתכוון שאול? הרי אם כן, נלמד מכאן בדיוק ההפך מהמסר שלו – שאין לשים את מבטחנו על האהבה בלבד, כילדים. לכן אמרתי כי עדיין איני מבין פסוק זה היטב.

⋅יב עַכְשָׁו רוֹאִים אָנוּ בְּמַרְאָה, בִּמְעֻרְפָּל, אֲבָל אָז – פָּנִים אֶל פָּנִים. עַכְשָׁו יְדִיעָתִי חֶלְקִית, אֲבָל אָז אַכִּיר כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם אֲנִי מֻכָּר.

גם פסוק זה מסתורי. עכשיו בבגרות ראייתנו חלקית – כמובן, ואז – האם הוא מתכוון לילדות או לעתיד? ובכל אופן 'אז' ראייתנו מושלמת. ובפעם השנייה הוא אומר – 'אז אכיר', כלומר הוא מדבר על עתיד כלשהו, של הכרה מושלמת. אין בידי לפענח זאת כראוי. בכל אופן אם בהכרה עסקינן, הרי שהכרה באדם ובהישגיו היא אכן אחד המפתחות לאושר, בפסיכולוגיה הרגילה. ושוב עולה פה השאלה – האם המצב המושלם שהוא מתאר כאן הוא בכלל אפשרי ובר-קיימא בעולמנו זה, הפגום?

יג אַךְ כָּעֵת עוֹמְדוֹת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה: אֱמוּנָה, תִּקְוָה, אַהֲבָה; וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן – אַהֲבָה.

כאן הוא שם את האהבה אף מעל לאמונה. וכן ישוע אמר כי יש שתי מצוות – אחת, ואהבת את ה' אלוהיך, והשנייה, ואהבת לרעך כמוך. כלומר, גם ביחס לאל מדובר ביחס של אהבה, ואמונה לא נזכרת כאן.
אלה הפסוקים וההערות שראיתי לנכון לשתף.