הפוגה עם מתי כג

הפוגה מהתנ"ך – הצצה לברית החדשה – רק למי שמעוניין. קריאה שמנסה להיות נטולת פניות, לכאן או לכאן.

*

נקרא את תוכחת ישוע לפרושים המופיעה בברית החדשה, ונעיר עליה. השאלה הגדולה היא, האם דברים כאלה הם אנטישמיים או לא? מצד אחד – דברים דומים לאלה נאמרו על ידי כל הנביאים, לכן נראה שאין להאשים את ישוע באנטישמיות. מצד שני, דברים אלה שימשו את עמי הנוצרים במשך מאות שנים כמנוע לשנאת ישראל וכהצדקה לרדיפות והתעמרויות. על כן הדברים בעייתיים ושנויים במחלוקת. בכל מקרה, נקרא ונלמד.

מתי כג –
⋅ דברי תוכחה על הסופרים והפרושים
א אָז דִבֵּר יֵשׁוּעַ אֶל הֲמוֹן הָעָם וְאֶל תַּלְמִידָיו.
⋅ב אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֺשֶׁה. ⋅ג לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֺאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים.

כלומר, נראה מכאן כי ישוע לא אומר לעבור על דברי התורה, כפי שמורים אותם הרבנים, כפי שהוא גם אומר במקום אחר – 'לא באתי להפר את התורה, אלא למלא אותה'. מה שהוא מדגיש הוא, שאין לנהוג בצביעות, כפי שהוא ממשיך ואומר –

⋅ד הֵם קוֹשְׁרִים מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים וּמַעֲמִיסִים אוֹתָם עַל שִׁכְמֵי הָאֲנָשִׁים, אַךְ אֵינָם רוֹצִים לְהָנִיעַ אוֹתָם אַף בְּאֶצְבָּעָם;

ובמקום אחר הוא אומר שמשאו קל ונעים, בעוד משא הפרושים כבד מנשוא.

⋅ה וְעוֹשִׂים אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת לִבְנֵי אָדָם, בְּהַרְחִיבָם אֶת תְּפִלֵּיהֶם וּבְהַאֲרִיכָם אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם.

כלומר, צביעות, הצגה כלפי חוץ, ורדיפת כבוד, שעלה הוא ממשיך ואומר –

ו אוֹהֲבִים הֵם אֶת מוֹשַׁב הָרֺאשׁ בַּסְּעוּדוֹת וְאֶת הַמּוֹשָׁבִים הָרִאשׁוֹנִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת ז וּבִרְכוֹת שָׁלוֹם בַּשְּׁוָקִים וּלְהִקָּרֵא 'רַבִּי' עַל-יְדֵי אֲנָשִׁים.
⋅ח אַךְ אַתֶּם אַל יִקָּרֵא לָכֶם 'רַבִּי', כִּי אֶחָד הוּא רַבְּכֶם וְאַתֶּם אַחִים כֻּלְּכֶם.

הרב האחד הוא כנראה ישוע, כפי שמפורט בהמשך, ולא האל.

ט וְאַל תִּקְרְאוּ 'אָב' לְאִישׁ מִכֶּם בָּאָרֶץ, כִּי אֶחָד הוּא אֲבִיכֶם שֶּׁבַּשָּׁמַיִם.

מוזר הדבר, כי ראשי המנזרים והכנסיות אכן נקראים 'אבות', בניגוד גמור לכתוב פה. וגם כאן אלוהים הוא אחד, ולא שלושה. ישוע חוזר על כך שוב ושוב, לעיתים תוך בידול ברור בין האל ובינו-עצמו.

י גַּם אַל תִּקָּרְאוּ 'מוֹרֵי תּוֹרָה', כִּי אֶחָד הוּא הַמּוֹרֶה שֶׁלָּכֶם – הַמָּשִׁיחַ.

לכן גם ה'רבי' שהוזכר קודם הוא ישוע, כפי שאמרתי.

⋅יא הַגָּדוֹל בָּכֶם יִהְיֶה מְשָׁרֶתְכֶם. ⋅יב הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם.

זה עקרון חוזר בברית החדשה, עיקרון ההיפוך, ולמעשה הוא גם עיקרון תנ"כי, למשל בשירת חנה.

יג אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹגְרִים אַתֶּם אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם; הֵן אַתֶּם אֵינְכֶם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְגַם לַבָּאִים אֵינְכֶם מַנִּיחִים לְהִכָּנֵס.

כלומר, מה שנקרא היום 'לוקחים מונופול על הדת ועל אלוהים'. חילוניים רבים דווקא היו רוצים אולי להתקרב ליהדות, אבל לא במתכונתה זו. ומי שמתקרב אליה במתכונתה זו – לא בטוח שמתקרב לאלוהים.

יד  (כנראה חסר)

טו אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹבְבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְגַיֵּר אִישׁ אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְבֶן גֵּיהִנּוֹם כִּפְלַיִם מִכֶּם.

כלומר, בימים ההם היהדות כן הייתה דת מיסיונרית, בניגוד למה שאומרים היום, ודבר זה ידוע גם מהמחקר ההיסטורי.

⋅טז אוֹי לָכֶם מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָאוֹמְרִים: 'הַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בִּזְהַב הַהֵיכָל חַיָּב'. יז כְּסִילִים וְעִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַזָּהָב אוֹ הַהֵיכָל הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַזָּהָב?
יח וְכֵן גַּם אוֹמְרִים אַתֶּם, 'הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן שֶׁעָלָיו – חַיָּב.'
⋅יט עִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַקָּרְבָּן אוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַקָּרְבָּן? כ לָכֵן הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ נִשְׁבָּע בּוֹ וּבְכָל אֲשֶׁר עָלָיו,
⋅כא וְהַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל נִשְׁבָּע בּוֹ וּבַשּׁוֹכֵן בּוֹ, ⋅כב וְהַנִּשְׁבָּע בַּשָּׁמַיִם נִשְׁבָּע בְּכִסֵּא אֱלֹהִים וּבַיּוֹשֵׁב עָלָיו.

אין לי מושג מה כוונתו כאן. כנראה אי-אילו דקדוקים של הזמן ההוא.

כג אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי נוֹתְנִים אַתֶּם מַעַשְׂרוֹת מִמִּנְתָּה וְשֶׁבֶת וְכַמּוֹן, וּמַזְנִיחִים אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים יוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹרָה – אֶת הַמִּשְׁפָּט, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה. צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים וְאֵין לַעֲזֺב אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים.

כאן הדגשת הדברים החשובים – משפט וחסד ואמונה, כפי שגם דרשו כל הנביאים. אך שוב, הוא גם אומר – 'אין לעזוב את הדברים האחרים', רק לא להפוך אותם לעיקר.

כד מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל.

זהו משל יפה להפניית תשומת לב לטפל, במקום לעיקר.

כה אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי מְטַהֲרִים אַתֶּם אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַקְּעָרָה מִבַּחוּץ וְתוֹכָן מָלֵא גֶּזֶל וְתַאַוְתָנוּת. ⋅כו פָּרוּשׁ עִוֵּר, טַהֵר תְּחִלָּה אֶת תּוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה גַּם מִבַּחוּץ.

שוב, צביעות. ודומה למשל הכוס הוא הפתגם – 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'.

כז אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. ⋅כח כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל.

ושוב, צביעות.

כט אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי בּוֹנִים אַתֶּם אֶת קִבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמְיַפִּים אֶת מַצְּבוֹת הַצַּדִּיקִים.
⋅ל אוֹמְרִים אַתֶּם: 'אִלּוּ חָיִינוּ בִּימֵי אֲבוֹתֵינוּ לֹא הָיִינוּ שֻׁתָּפִים עִמָּהֶם לִשְׁפֺּךְ אֶת דַּם הַנְּבִיאִים.' לא כָּךְ אַתֶּם מְעִידִים עַל עַצְמְכֶם שֶׁבָּנִים אַתֶּם לְרוֹצְחֵי הַנְּבִיאִים.
⋅לב אַף אַתֶּם מַלְּאוּ אֶת סְאַת אֲבוֹתֵיכֶם!

כלומר, יש מסורת בעם של רדיפת נביאים.

לג נְחָשִׁים בְּנֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תִּמָּלְטוּ מִדִּין גֵּיהִנּוֹם? ⋅לד לָכֵן הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם נְבִיאִים וַחֲכָמִים וְסוֹפְרִים וּמֵהֶם תַּהַרְגוּ וְתִצְלְבוּ וּמֵהֶם תַּלְקוּ בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּכֶם וְתִרְדְּפוּם מֵעִיר לְעִיר, ⋅לה לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיכֶם כָּל דָּם נָקִי שֶׁנִשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ מִדַּם הֶבֶל הַצַּדִּיק עַד דַּם זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה אֲשֶׁר רְצַחְתֶּם אוֹתוֹ בֵּין הַהֵיכָל לַמִּזְבֵּחַ. ⋅לו אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בּוֹא יָבוֹא כָּל זֶה עַל הַדּוֹר הַזֶּה."

הריגת זכריה אכן מסופרת בתנ"ך, אם כי אולי בצורה מינורית. הבל הוא פשוט הנרצח הראשון. מדוע דם כולם צריך לנחות על ראש הפרושים? לא ברור.

⋅ קינה על ירושלים
לז "יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְסוֹקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ, כַּמָה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֺלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא רְצִיתֶם.
⋅לח הִנֵּה בֵּיתְכֶם יִנָּטֵשׁ לָכֶם, ⋅לט וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֺּאמְרוּ 'בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה!'"

הנה ביתכם ינטש לכם – זו נבואה שהתקיימה עם חורבן הבית. אבל במקום אחר ישוע אומר, כי יש מהאנשים הרואים אותו שיראו את אחרית הימים באה, כלומר שתבוא בדור ההוא – וזה לא התקיים. כאן בפסוק האחרון אומר דברים אחרים, שיכולים להתפרש גם על הנעשה בדורו.