בשעה טובה, הגענו לזמן בו אנחנו יכולים לקרוא את הפתיחה האדירה של חזון ישעיה.
המצב הפוליטי הוא קטסטרופלי, וכנראה הולכים לבחירות חמישיות ברצף. ואם ביבי יצליח להקים ממשלה, זה יהיה עוד יותר גרוע, כי כל מה שיעניין אותו הוא משפטו שנפתח, ומלבד זאת ימשיך במדיניות ההרסנית שלו. סיכויי ממשלה אחרת, כרגע לא נראים באופק. ודרך להימלט מכאן – אין.
בתווך, כתבתי היום פוסט, אך לא שיתפתי אותו, כי אין עם מי לדבר, וזו לשונו –
"כמה יפה שכולם לחצו מאוד על כולם להתחסן, ומטילים סנקציות קשות על מי שלא התחסן, למרות שהם לא מצליחים לתת לכך הסבר הגיוני תקף. אבל מצד שני, מתעלמים בצורה בוטה וגורפת מכל נפגעי החיסון הרבים, ולא רק שלא מציעים להם מרפא וסעד, אלא אף מכחישים את טענותיהם ואת עצם קיומם. לדנים בכובד ראש בהיקף השפעת הנגיף ובדרכים הרצויות להתמודד מולו היה להם שם – 'מכחישי קורונה', אך את ההכחשה שלהם הם לא מתייחסים, וודאי שלא יכנוה – 'מכחישי נפגעי החיסון', אם להשתמש בלשון עדינה".
ואגב, 'אין עם מי לדבר' אומרים הישראלים על הפלסטינים, אך ללא כל ראיה לדבר. מנגד, הדבר מתאר יפה את ישראל עצמה – אין עם מי לדבר בה, לא על זכויות הפלסטינים, ולא על זכויות נפגעי החיסון, לא על תהליך שלום, ולא על מוסריות המלחמה.
שכן, עוד אגב – היום אסור לומר שחקירת בית הדין הלאומי בהאג היא צודקת, אך למעשה היא כזו. פה אנו אומרים את האמת, ואני מוכן לשאת את התוצאות בשל כך.
ואגב, אגב אחרון – התוצאות הן אכן קשות, ולא ארחיב.
אז הנה –
ישעיה א –
פתיחה –
(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.
(ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.
(ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.
(כירמיה, גם ישעיה משווה את פריעת הסדר של העם, לבעלי החיים, המצייתים לטבעם)
(ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר.
(שבע האשמות. נזורו אחור – התרחקו)
ועתה מתחיל לתאר את המצב הקטסטרופאלי –
(ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי.
רש"י –
על מה תכו – אדם שלקה וחוזר על סורחנו, חבירו המוכיחו אומר לו: על מה לקיתה ואינך נותן לב על סורחן זה לקיתי, לא אשוב לעשותו עוד. אף כאן: על מה תכו – מאחר שעדיין אתם מוסיפים סרה לסור מאחרי המקום, הלא כבר כל ראש לחלי, ולמה לא תבינו.
(ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן.
(אין בו מתום – מקום שלם. ומונה שלוש מכות – פצע, וחבורה, ומכה טרייה, וכנגדן שלוש רפואות –
לא זורו – לא נזרתה עליהן אבקת רפואה,
לא חובשו – בתחבושת,
ולא רוככה בשמן – מיני שמני המרפא)
(ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים.
(וכך היא גם הארץ השוממת והמוכה)
(ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה.
(נותרה ירושלים לבדה, ובמצור)
(ט) לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט, כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.
(כלומר, נשארו מעט, ובלי זה היו כלים כסדום ועמורה. אך מכיוון שהזכיר את סדום ועמורה, ממשיך לדמות מושלי העם אליהם, ועל כך נאמר במדרש, ילקוט שמעוני –
כמעט כסדום היינו – אמר רב יוסף וכן תאנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו וכתיב בתריה שמעו דבר י״י קציני סדום.).
*
מצב זה של מניעת רפואה מתואר בעוד כמה מקומות –
בדור החורבן –
מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ.
איכה ב, יג.
הרועים הרעים שמתאר יחזקאל –
אֶת-הַנַּחְלֹות לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחֹולָה לֹא-רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ׃
יחזקאל לד, ד.
ויש עוד.
הפסוק היומי 