שורש קל"ס

הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
תהילים עט, ד.

אני רואה שיש דיון סביב המילה לקלס, שמשמעותו כפולה – בלשון התנ"ך הוא לשון לעג (יותר מדויק מקללה), ובלשון חז"ל – שבח. אך הוא שאול מיוונית – kalos – דבר יפה. (ואולי מזה גם קלאסי? וקלאס? אינני בלשן לטינית).

את לשון המקרא קל להסביר – קלס הוא משורש בסיס 'קל', שממנו גם קלל, במובן של דבר קל-ערך, ההפך הכבד, המכובד.
כך גם מתוארים הרשעים בתהילים א, ד –

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲ‍שֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

כלומר, דבר קל וחסר בסיס יסוד. והפך זה הצדיקים – 'כעץ שתול'.

אבל יש גם יציבות שלילית –

וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.
צפניה א, יב.

ומעניין שבפסוק זה יש שני ניבים ידועים –
לחפש בנרות – לחפש באופן מדוקדק.
קופאים על שמריהם – לא משתנים.

וליתר דקדוק, מבאר אבן עזרא –
והיה – טעם אחפש {וגו׳} בנירות – כי בנר יוכל אדם לראות מה שיש בחדרי חדרים, כי אור השמש לא יכנס שם. וככה: נר אלהים נשמת אדם חופש (משלי כ׳:כ״ז), והנה בנרות – כאילו בנרות אחפשם.

הקופאים – שהם שאננים ושקטים.

ומלת קופאים – כמו קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳), דבר השוכן ומקובץ ביחד נקרא קפאון. וככה זה הקופאים – השוכנים בטח על מקומם.