בימים אלה נפגעי החיסון נעזבים לעצמם, בניגוד מוחלט לצו המוסרי של 'לא תעמוד על דם רעך'. בכל אופן זה הזכיר לי פסוק אחד בירמיה, בפרק המנבא את יום ה' ואת הגאולה –
כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ.
ירמיה ל, יד.
אברבנאל –
כל מאהביך שכחוך ואותך לא ידרושו לפי שאתה נחשב בעיניהם כמת והתיאשו הרופאים והאוהבים ממך, והיה כל זה לפי שמכת אויב הכיתיך והיה מוסרי אותך מוסר אכזרי אבל היה זה כולו על רוב עונך שעצמו חטאתיך.
שד"ל –
כל מאהביך שכחוך – חוזר על משל החולי, כי המאהבים מבקרים את החולה (ר׳ יוסף קמחי וראזנמילר).
כי מכת אויב הכיתיך – מי שהיה נגוע מֻכֶּה אלהים היו עוזבים אותו. עיין ישעיה נ״ג.
*
אכן, פירושים יפים, אכן המוסר, או הייסורים – אכזריים, ואכן המאהבים, או המסייעים – שכחוך. אבל הפסוק מדבר, כדרך התנ"ך, על 'רוב עוונך', ואילו כאן לנפגעי החיסון אין כל עוון, מלבד זה שהאמינו לרשויות, שהפקירו אותם אחר-כך. לפחות כך נראה.
*
והנה הקטע השלם –
ירמיה ל –
יב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ. יג אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. יד כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ. טו מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ. טז לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז. יז כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְהוָה כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ.