דאגה בלב איש ישחנה

יש הרצאה ידועה של מורה הודי כלשהו, שמציג את התרשים הבא –

יש לכם בעיה?
לא?
אז למה לדאוג?

יש לכם בעיה?
כן?
יכולים לעשות משהו בעניין?
לא?
אז למה לדאוג?

יש לכם בעיה?
כן?
יכולים לעשות משהו בעניין?
כן?
אז למה לדאוג?

יש לכם בעיה?
כן?

יכולים לעשות משהו בעניין?
לא?
אז למה לדאוג?

*

ובברית החדשה נאמר דבר דומה –

מתי ו –
⋅כה "לָכֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם – מַה תֺּאכְלוּ אוֹ מַה תִּשְׁתּוּ, וּלְגוּפְכֶם – מַה תִּלְבְּשׁוּ. הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ חֲשׁוּבָה מִן הַמָּזוֹן, וְהַגּוּף חָשׁוּב מִן הַלְּבוּשׁ. ⋅כו הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם. ⋅כז וּמִי מִכֶּם בְּדַאֲגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף טֶפַח אֶחָד עַל שְׁנוֹת חַיָּיו?
כח וְלָמָּה אַתֶּם דּוֹאֲגִים לַלְּבוּשׁ? הִתְבּוֹנְנוּ אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה וּרְאוּ אֵיךְ הֵם גְּדֵלִים: אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים.
⋅כט אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁגַּם שְׁלֹמֺה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאֶחָד מֵהֶם. ⋅ל וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם יֶשְׁנוֹ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! ⋅לא לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֺר: מַה נֺּאכַל? מַה נִּשְׁתֶּה? וּמַה נִּלְבַּשׁ? ⋅לב הֵן אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְּשִׁים הַגּוֹיִים, וַהֲרֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לְכָל אֵלֶּה. ⋅לג אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם. ⋅לד לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי הַמָּחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ."

*

וכן יש התייחסות לכך בפסוק ידוע במשלי, שהוא דומה במשמעות על פי הפשט, ושונה ממנה על פי הדרש –

דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה.
משלי יב, כה.

על פי הפשט ישחנה הוא מלשון שחה, כלומר יכופף וימעיט אותה. אך בגמרא חלוקים – אחד אומר – ישיחנה מדעתו, והוא קרוב לפירוש הראשון, אך עדיין שונה ממנו, ושני אמר – ישיחנה לאחרים, והוא הפירוש הידוע היום, והוא על דרך הדרש.
כמובן שהשיטה השנייה מזכירה מאוד את דרך הפסיכואנליזה מיסוד פרויד. ואולם, נחזור ונאמר – הפירוש נמקורי הוא ימעיט אותה. אלא אם כן הכתוב נכתב בכתיב חסר ולא נוקד נכון.
ודבר טוב ישמחנה – התעסקות בדברים טובים ומהנים משמחת ולכן ממעיטה את הדאגה, או – החרדה, לפי המינוח הפסיכולוגי היום. ולגבי הלשון ישמחנה, שכביכול משמח את הדאגה, ולא את האדם – הרי זו הידמות לצורה הבאה בחלק הראשון.

וכן אומר רש"י, לפי הגמרא –

"דאגה בלב איש ישיחנה" – ישיחנה מדעתו.

"ודבר טוב ישמחנה" – יעסוק בתורה והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה ולדברי האומר ישיחנה לאחרים כך סופו של מקרא ודבר טוב שינחמנו חבירו ישמח את הדאגה.