ונבחר מוות מחיים

אמנם בתורה נכתב 'ובחרת בחיים', אבל נראה שלעיתים המוות עדיף. למשל, לא מזמן כתבתי פוסט על התאבדות בתנ"ך, ובו כללתי את המתאבדים – אחיתופל, שאול ושמשון. שאול למשל נטל את חייו כי אמר 'פן יבואו הערלים האלה והתעללו בי', וכי מותו היה ודאי גם כך.
לכן, לדעתי, לא נכונה הדעה כי ביהדות ההתאבדות אסורה בכל מצב, למעט שלוש העברות של 'יהרג ובל יעבור' – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אף שבהחלט יש לכלול גם אותן, ובאמת יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש ה' לאורך ההיסטוריה, כשסירבו להתנצר בעיקר.
אך יש עוד מקרים בהם ניתן לאבד את החיים, והדוגמה הכי בולטת לזה היא עינויים. ואכן, רבים בחרו למות בזמן שעונו. ולדעתי אפשר למצוא אישור לזה משאול. ומשמשון אולי אפשר ללמוד שניתן לסכן את החיים עד מוות בזמן מלחמה עם האויב – וגם לכך לא חסרות דוגמאות. ואחיתופל? הוא היה פשוט אדם חכם מאוד, וידע שבין כך הוא הולך למות. אולי ניתן למצוא מכאן 'אישור' להמתות חסד בתנאים מסוימים, אף כי לא בטוח שאחיתופל הוא דמות לחיקוי. בכל אופן, רוב מקרי המתות החסד נכללות במסגרת ה'עינויים'.
ואני זוכר שיוכי ברנדס דנה בסוגיה זו בספרה 'היהדות שלא הכרנו', והביאה את סיפור זה מהתלמוד –

לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים.
עבודה זרה יח, א.

מצד אחד, רבי חנניה בן תרדיון לא מקרב את מותו בעצמו, למרות עינוייו, אבל מצד שני – הוא נותן לאחר לעשות זאת. ומעניין שגם שאול תחילה ביקש מעוזרו שידקרהו, אך לבסוף נפל בעצמו על חרבו.

*

אבל יש גם פסוק בתנ"ך, שנראה מנוגד ישירות לעיקרון 'ובחרת בחיים' שהזכרתי –

וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
ירמיה ח, ג.

רש"י –
ונבחר מות מחיים – אע״פ שהם רואים את המתים נתונין בבזיון צרת החיים גדולה הימנה ויבחרו את המות.

רד"ק –
ונבחר – המתים יהיה ענשם מה שאמר שיהיו נחטטים מקבריהם והחיים והם השארית הנשארים שלא יהרגו ויגלו יבחרו בגלותם מות מחיים כי יהיו ביד גוי נבל עבדים לעם אכזרים שלא ירחמו עליהם וטוב מותם מחייהם.

*

וגם בברית החדשה מופיע מצב כזה –

התגלות ט –
א הַמַּלְאָךְ הַחֲמִישִׁי תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְרָאִיתִי כּוֹכָב נוֹפֵל מִן הַשָּׁמַיִם אַרְצָה וְנִתַּן לוֹ מַפְתֵּחַ בּוֹר הַתְּהוֹם. ⋅ב הוּא פָּתַח אֶת בּוֹר הַתְּהוֹם וְעָשָׁן עָלָה מִן הַבּוֹר, כַּעֲשַׁן כִּבְשָׁן גָּדוֹל, וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֲוִיר חָשְׁכוּ מֵעֲשַׁן הַבּוֹר. ⋅ג מִן הֶעָשָׁן יָצָא אַרְבֶּה עַל הָאָרֶץ וְנִתַּן לָהֶם כֺּחַ כַּכֺּחַ אֲשֶׁר לְעַקְרַבֵּי הָאָרֶץ. ⋅ד נֶאֱמַר לָהֶם שֶׁלֹּא לְהַזִּיק לְעֵשֶׂב הָאָרֶץ, אַף לֹא לְכָל יֶרֶק וְכָל עֵץ, אֶלָּא לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חוֹתַם אֱלֹהִים עַל מִצְחוֹתֵיהֶם. ה הֻתַּר לָהֶם לְעַנּוֹתָם חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים אַךְ לֹא לְהָרְגָּם; וְעִנּוּיָם הוּא כָּעִנּוּי שֶׁגּוֹרֵם עַקְרָב בְּעָקְצוֹ אָדָם.
⋅ו בַּיָּמִים הָהֵם יְחַפְּשׂוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַמָּוֶת וְלֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ, וְיִתְאַוּוּ לָמוּת וְהַמָּוֶת יִבְרַח מֵהֶם.