דיבור טוב ורע במשלי י

במשלי י יש כמה פסוקים על הדיבור הטוב והדיבור הרע, אציג אותם בלי שאר הפסוקים –

משלי י

…

(ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.

חמס – כעס, דיבורי רשע. יכסה – שכן בהרבה מקרים רגשות שליליים אלה עוטים אצטלות שונות.

…

(יא) מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס.

לעומת זאת, דיבור הצדיק מחייה. ושוב חוזר בסיפא על מה שנאמר קודם.

(יב) שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.

פסוק חשוב. דיבורי שנאה רק מלבים עוד שנאה, ואילו דיבורים רכים של אהבה יכולים להתגבר אף על פשעים ממשיים.

(יג) בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב.

החכם מדבר דברי חכמה, זה ברור. ומי שאינו שומע, או אינו מחכים – רודים אותו בשבט. לא ברור אם יש קשר בין שני החלקים.

(יד) חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.

יצפנו – יש בהם חוכמה נסתרת, לא הכול גלוי. ודברי האוויל מביאים לשבר.
…

(יח) מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל.

השקרן עושה זאת בגלל שנאתו. ובהקבלה – המוציא דיבה, דיבור רע על הזולת, הוא כסיל.

(יט) בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

המפרשים הלכו בדרכים שונות, ואני אומר – הדיבור לא יכול לעצור פשע המתחולל, ולכן המשכיל שותק. כמו שנאמר – 'לכן המשכיל בעת ההיא יידום, כי עת רעה היא'.

(כ) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט.

לשון הצדיק ככסף מזוקק ויקר, ואילו לב הרשע, וכן דיבורו, דבר עם מעט ערך.

(כא) שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ.

רבים הולכים בעקבות דברי הצדיק, והאווילים שאינם שומעים, או אינם מבינים, כך גם ימותו, ואולי אף מקרבים את קיצם.
…

(לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת.

ינוב – לפי רש"י מגזרת ניב שפתיים, אך גם כן מגזרת תנובה, נב-זב, כלומר החוכמה נוזלת ממנו, שופעת ממנו.
ולשון תהפוכות – לפי המפרשים זה האומר הפך האמת. ואפשר גם – אומר דבר והיפוכו.

(לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת.

ידעון רצון – לפי רש"י – ידעו לרצות לה', ואפשר גם לאדם.

כך מלבי"ם –
שפתי צדיק ידעון רצון – כבר בארתי בפ׳ כ״א על שפתי צדיק ירעו רבים שהצדיק הגיע בפרטי דרכי החכמה לכלל דעת, שידע מהם ידיעה ברורה, וזה גדר שפה שמוציאם מן השפה ולחוץ כדבר ברור, והנה הרצון יבא על דבר הנרצה אצל ה׳ וגם בא על התרצות הכעס, ור״ל הצדיק יודע להגיד מה שהוא רצון ה׳ ואדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וזאת ידעו בידיעה ברורה שעז״א ידעון, ואמר שפתי, אבל פי רשעים תהפוכות – פיהם שבו ידברו הנהגה הפך החכמה (שהחכמה מרומזת במלת פה) הוא תהפוכות, כאלו קבלו חקים שהם הפוכים מדרכי החכמה.

*

ואולי כדאי לחבר שני פסוקים –
בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע
וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.