זכרו את העניים!

שומע פודקאסט של הרב חיים נבון על ליברטריאניות. בדרך-כלל איני מסכים עם הרב נבון, אבל הוא בר-פלוגתא אינטיליגנטי ולכן אני מרבה להתייחס לדבריו. גם כאן איני מסכים כלל עם הליברטריאניות, ולמעשה עד לאחרונה היא נתפשה בעיניי כתפיסה הגרועה ביותר, אבי אבות הטומאה, כשהמייצגת המפורסמת שלה היא איין ראנד. אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי מסכים דווקא איתם, ובהמשך אסביר.
בפודקאסט הרב נבון מאתגר את הדובר ואומר שחברות פשוט לא חיות ככה, כשכל אחד לעצמו, אלא יש מבנים משפחתיים, קהילתיים, וכן מדינתיים – וזה נכון, אך הוא לא התעקש לשמוע תשובה לנקודה זו, ולמעשה לא לשום נקודה בוערת בשטח.
התגובה הבסיסית שלי לגישה זו, היא שזו פשוט לא גישת היהדות. אמנם גישת היהדות לא מחייבת כל אחד, אבל אנשים דתיים כן. וחוץ מזה, רציתם 'מדינה יהודית', לא?
התנ"ך מלא לכל אורכו בחובה לעזור לעני ולחלש, לגר, ליתום ולאלמנה, לכל מי שנמצא בשולי החברה. כיצד ניתן להתכחש לזאת? הגדילו לעשות בעניין זה הנביאים, אך הדרישה מופיעה כבר בתורה, ולמעשה היא אינה צריכה ביאור מיוחד. וכך כתוב –

דברים טו –
ז כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. ח כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא. י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. יא כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ.    

מבלי להיכנס לפרטי המצווה ולדקדוקיה, ברור מכאן שהתורה מציגה רגישות סוציאלית, שלא לומר סוציאליסטית. אז נכון שמבנה המדינה אז היה כזה, שעוד לא קם מוסד כמו הביטוח הלאומי, ולכן הדאגה לעני נפלה על כתפי האדם הפרטי, או הקהילה, אבל העיקרון הוא אחד, ויש לעשות לו העתקה מעודכנת לתנאי ימינו.
גם בהמשך ההיסטוריה, לכל אורך הגלות, הייתה ערבות הדדית בקהילה. יהודים דאגו זה לזה, בין היתר גם כי בדרך כלל היו להם אויבים חיצוניים – הגויים.
אך גם כשקמה המדינה, תנועת הפועל-המזרחי הדתית לאומית, ובהמשך המפד"ל, הייתה תנועה שדגלה בערכים סוציאליסטים, בעצם.
רק בשנים האחרונות, ואולי מאז כניסת נפתלי בנט למפד"ל ושינוי שמה ל'בית היהודי' – השתנה גם אופיה של התנועה, והיום היא מייצגת ניאו-ליברליזם קיצוני. מאז גם השתנה שמה כמה פעמים, והיום היא מחולקת לשתי מפלגות – ימינה והציונות הדתית. אך לשתיהן כאחת אותה תפיסה כלכלית קיצונית, שנרקחה בחדרי מכון 'קהלת', 'מכון תקווה' ודומיהם.
על השינוי הזה צריך לדבר – מה גרם לו? ועל מה הוא מעיד? בעיניי, ראשית, זו עמדה קלוויניסטית, הרואה הצלחה כלכלית כסימן לברכת האל, ושנית, זו עמדה פריבילגית, של אנשים שבסך-הכול הם מסודרים כלכלית, ודואגים זה לזה בקהילות.
גם החרדים חיים בשיטה קהילתית, כולל גמ"חים רבים, וכן הסתמכות רבה על כספי המדינה וכספי תורמים, אך הם לא פיתחו תפיסה כלכלית דומה, אולי מפני שמראש אין מעיינם לזה, ולא לעצם תפקוד המדינה. גם הרגישות הסוציאלית שלהם גדולה יותר, אולי גם בגלל שחברה זו באופן כללי ענייה יותר.
אז עד כמה המדינה צריכה להתערב בחיי הפרט – זו שאלה לגיטימית, וכך גם הגישות השונות כלפיה. אבל אני פה רק כדי להזכיר דבר אחד – זיכרו את העניים!

*

אבל אמרתי שלאחרונה אני מוצא את עצמי מסכים דווקא עם ליברטריאנים בנושא אחד, וזאת עוד עליי להסביר. הכוונה היא, כמובן, לנושא כפיית החיסון נגד קורונה וההגבלות השונות כנגד מי שלא התחסנו. כאן אני מזדהה עם דוברים שונים, גם פחות ידועים, כשדמות אחת מוכרת בהם היא משה פייגלין.
כאמור, בעבר הדבר נחשב בעיניי כאבי אבות הטומאה, וכך גם התייחסתי לפייגלין, אך בנושא החיסון הוא אומר דברי טעם רבים, וכמוהו רבים אחרים. כמובן, כאשר מגבילים את החירויות שלנו – נושא החירות מקבל דגש מיוחד.
אך לא אוכל להיכנס לנושא זה כאן, גם בגלל שפוסט זה התארך מדי. רק אומר שהצטערתי שנושא בוער זה לא דּוּבַּר בפודקאסט הזה של חיים נבון כלל.

קישור לפודקאסט האמור –
https://podcasts.google.com/feed/aHR0cHM6Ly9mZWVkcy5jYXB0aXZhdGUuZm0vZWZzaGFyLWxhaHNob3Yv/episode/YmYyYTk1YWQtY2EwNC00ZWRkLWFmZTAtYTJkNjQ2M2M2NzM3?ep=14