אחדות ומחלוקת

חושב על הצורך באחדות. על נושא זה נכתבו ספרים ומאמרים רבים, לאורך ההיסטוריה ובימינו אלה. מה נשאר לחדש? ובכל זאת כדאי לרענן את הזיכרון במה שנאמר.
קודם כל, חז"ל עמדו במקומות רבים על הצורך באחדות ישראל, אולי דווקא בגלל שזה עם שהמחלוקת היא אחד הדברים המאפיינים אותו לכל אורך ההיסטוריה, אך עימה גם האהבה ושותפות-הגורל.
הנה מקור אחד כזה שכבר הבאתי בעבר (במאמר על הציבור), אך אין מה להוסיף פה –

ברכות לב, א –
אָמַר (רבין) [רַבִּי אַבִּין] בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", וְאֵין 'יְמִינוֹ' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". וְאֵין 'עֻזּוֹ' אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ״ט:י״א) "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן". וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:י׳) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ [וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"]. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִּין: [הַנֵי] תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא (של אדון העולם), מַה כְּתִיב בְּהוּ? אָמַר לֵיהּ: (דברי הימים א י״ז:כ״א) "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". וּמִי (והאם) מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין! (כן) דִּכְתִיב: (דברים כ״ו:י״ח) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה [פירש ציור אחד בעולם כלומר דבר הנכר שאין כמותו] אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: (שם ו) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". (אף אני) [וַאֲנִי] אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ".

*

אך הנה עתה קראתי מאמר, המפרט את גישתו של הרב קוק לנושא, שהוא המודל העיקרי של הציבור הדתי-לאומי בארץ, והוא אומר דברים מדאיגים, בעיניי. הוא קורא אמנם לאחדות ישראל, אבל חוץ מלשמאלנים החילוניים, שלהם הוא קורא ערב-רב, וקורא להם לעבור לחו"ל, ממש כמו הקולות הנשמעים בימינו.

וכך נאמר במאמר –

"וכך חוזר הרב אברהם קוק ומדגיש במפורש (בהמשך הפסקא הנ"ל):

"מכל שינויי הדיעות והטפוסים, בכמה ענינים רוחניים וחומריים, מופיע על ידה (ע"י התורה) הטוב הכללי שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבד הרשעים המוחלטים העוקרים בית ישראל ופרקים עולה (עול שלה) ביד רמה. כדאמרה ברוריה למינא, רני עקרה שלא ילדה וכו'" ("אורות", עמ' קסט פסקא ו').

זאת אומרת ש"הרשעים המוחלטים" אינם בכלל אחדות האומה.

מרן הראי"ה חזר לחילוק זה שוב כאשר בספר "עין איה" ביאר מעשה ברוריה הנ"ל שהזכיר, וכדלהלן:

"הדבר ידוע שהתחלקות מפלגות בעם גדול, הוא דבר המועיל לשכלולו של העם כשהולכת בנתיב הצדק, כמו מפלגת חכמים, חסידים, אומנים, אכרים. ואפילו מפלגות של דיעות מחולקות בדרכי המוסר וההנהגה, במדיניות (ביאור המעתיק: פוליטיקה) או בעבודת ה', מביאה כל אחת תועלת וטובה. כי כל מפלגה משכללת מקצוע מיוחד שמועיל לעבודת הכלל ושלמותו. אמנם כל זה אינו מדובר כי אם בשיטות ומפלגות כאלה שאינם נוגעים בחיי העם העיקרי להורסו. אבל הכיתות הרעות העומדות בישראל לפעמים להרס תורה ומצוות, שהם בית חייהם של ישראל, הם אינם נולדים מטבע רוח הכללי של העם כמו שאר כיתות ומפלגות המועילות לשכלול והתפתחות. כי הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים, לבטל אחדותם של ישראל וקדושתם ע"י מרידה בתורה בכלל וכו', הם אינם פורחים מרוח העם הפנימי האמיתי כשאר מפלגות מועילות. ואין בכח כנסת ישראל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כי אם בהכינם להם מפלגה ושיטת כתה מסוייגת, יתפרדו מעל אהלי ישראל ויטמעו בין העמים כי לא לה' המה, וכדברי חז"ל על כיו"ב 'הני מערב רב קאתו או מסטרא דערב רב' וכו' על כן אי אפשר להם להתקיים בישראל" ("עין איה" ח"א עמ' 48-49, על ברכות י' פסקא קכד)."

מתוך –
https://www.yeshiva.org.il/midrash/4171

האם שיטה כזו באמת יכולה להביא לאחדות בעם? מסופקני.

*

לבסוף, אם יורשה לי – מוטב שנתעשת. שלא יתקיימו בנו דברי ישוע –

כָּל מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ שֶׁהִיא נֶחֱרֶבֶת, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד.
מתי יב, כה.

וכן גם סבר רינו צרור בסרטו על חורבנות ישראל ההיסטוריים.

*

אה, שכחתי פסוק. ובכן –

חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ הוּא יַעֲרֹף מִזְבְּחוֹתָם יְשֹׁדֵד מַצֵּבוֹתָם.
הושע י, ב.

מסכת דרך ארץ זוטא ט׳:כ״ד (וכן מובא ברש"י ובמדרש תנחומא) –

ואם יכבדוך אחרים בין בישיבה בין במסבה עשה עמהם שלום [כדי שיבוא וינוח] על משכבך. וכן היה ר״א הקפר אומר [אהוב את] השלום ושנוא המחלוקת. גדול השלום שאפי׳ עובדין ע״א ויש שלום ביניהן כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהן שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו: אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן (שם י) חלק לבם עתה יאשמו. (הא כיצד) בית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב וחכ״א מחלוקת בבית הכנסת סופה להתגזר: ב׳ ת״ח הדרים בעיר אחת והם בתי דינין וביניהן מחלוקת סופן למות:

*

ואולי שוב אני צריך להזכיר שלשורש חל"ק שתי משמעויות הפוכות – מלשון מחלוקת ומלשון חלוקה והתחלקות. כך, אפשר לחלוק זה על זה, ואפשר לחלוק זה עם זה. והאמת והשלום אהבו.