עוד על הגר

בכמה מקומות נצטווינו לא להונות את הגר ולא ללחוץ אותו, אלא להפך – לאהוב אותו, 'כמוכם'. כבר הזכרתי זאת בעבר. ואף הזכרתי כי גר למעשה הוא תושב הארץ שלא מבני ישראל, ולא גוי שהתגייר, כפירוש חז"ל. ואולי זה מקור כל העיוותים החברתיים שאנו עדים להם.
הנה כמה פסוקים שעניין זה נזכר בהם –

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
שמות כב, כ.

אגב, רש"י כאן –

כל לשון גר – אדם שלא נולד במדינה, אלא בא מארץ אחרת לגור פה.

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
שמות כג, ט.

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם.
ויקרא יט, לג-לד.

(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. (יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
דברים י, יח-יט.

אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. 
דברים כז, יט.

והמלבי"ם על ויקרא יט, לג, מונה ל"ו מקומות – כפי שצויין בגמרא – בהם נצטווינו על הגר –

לא תונו אותו – פירושו אונאת דברים וכן פירש במכלתא (משפטים) מה שכתוב שם ״וגר לא תונה״. ובבבא מציעא (דף נט:) המאנה את הגר עובר בג׳ לאוין וכולי. ומכל אלה המקומות מבואר דאונאה בדברים ולחיצה בממון, עיי״ש, וזה כרמב״ם (פרק יד מהל׳ מכירה הלכה טו). ובבא מציעא (שם) אמר כ׳ אליעזר הגדול שהזהירה התורה בל״ו מקומות בגר, ואמרי לה במ״ו מקומות. נראה לי שהסופר ל״ו מקומות חשב כל מקום שהזהירנו על הגר והם כ״ו מקומות. וכל מצות עשה ומצות לא תעשה שכלל הגר עם בני ישראל, והם עשרה מקומות. סך הכל – ל״ו. והסופר מ״ו מקומות חשב גם עשרה מקומות שנכלל הגר עם בני ישראל בעונשים כרת או חטאת. והם: מקומות שנזהרנו על הגר: (א) ״תורה אחת וכולי לגר״ (שמות יב מט) (ב) ״וגר לא תונה״ (ג) ״ולא תלחצנו״ (שם כב ב) (ד) ״וינפש בן אמתך והגר״ (כג יב) (ה) ״וגר לא תלחץ״ (שם שם ט) (ו) ״לעני ולגר תעזב״ (ויקרא יט י) (ז) ״וכי יגור אתך גר״ (יט לג) (ח) ״כאזרח…הגר…״ (שם לד) (ט) ״לעני ולגר תעזב״ (כג כב) (י) ״משפט…כגר כאזרח״ (כד כב) (י א) ״והחזקת בו גר ותושב״ (כה י) (י ב) ״חוקה אחת…ולגר״ (במדבר ט יד) (י ג) ״חוקה…ולגר״ (טו טו) (י ד) ״תורה אחת…ולגר״ (שם טז) (ט ו) ״ואהבתם את הגר״ (דברים י יט) (ט ז) ״ובא הלוי והגר״ (יד כט) (י ז) ״ושמחת…והגר״ (טז יא) (י ח) ״ושמחת…והגר״ (שם יד) (י ט) ״לא תעשק…או מגרך״ (כד יט) (כ) ״לא תטה משפט גר״ (שם יז) (כ א) ״לגר יהיה״ (שם יט) (כ ב) ״לגר יהיה״ (שם כא) (כ ג) ״ושמחת… והגר״ (כו יא) (כ ד) ״ונתת ללוי ולגר״ (שם יב) (כ ה) ״ארור מטה משפט גר״ (כז יט) (כ ו) ״הקהל…וגרך״ (לא יב). מקומות שהוזהרו במצות עשה ולא תעשה: (א) ״וכי יגור אתך גר״ (שמות יב מח) (ב) ״לא תעשה כל מלאכה… וגרך״ (כ י) (ג) ״תענו… והגר״ (ויקרא טז כט) (ד) ״והגר אשר יצוד״ (יז יג) (ה) ״הגר אשר יקריב״ (כב יח) (ו) ״וכי יגור אתכם גר ועשה פסח״ (במדבר ט יד) (ז) ״וכי יגור…ועשה אשה״ (טו יד) (ח) ״והיתה לבני ישראל ולגר״ (יט י) (ט) ״לבני ישראל ולגר…ערי מקלט״ (לה טו) (י) ״לא תעשה כל מלאכה… וגרך״ (דברים ה יד). ועשרה מקומות שנכללו בעונשים הם: (א) ״ונכרתה…בגר״ (שמות יט יט) (ב) בשחוטי חוץ (ויקרא יז ה) (ג) בדם (שם י) (ד) בנבלה (שם טו) (ה) ״ולא תעשו מכל התועבות…והגר״ (יח כו) (ו) במולך (כ ב) (ז) במברך השם (כד טז) (ח) ״ונסלח… ולגר״ (במדבר טו כו) (ט) לענין חטאת עכו״ם (שם כט) (י) במגדף (שם ל), ולא חשיב ״ואוהב גר״ שאינו אזהרה לנו. דיני גר אינו נוהג בזמן הזה.