יעקב וישראל

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.
בראשית לב, כט.

זו הברכה שנתן האיש, או המלאך, ליעקב לאחר מאבקם בנחל יבוק, כידוע. ומאוחר יותר, בפרק לה, אלוהים עצמו מברך אותו באותה ברכה.
אני רוצה להוסיף על הדברים שאמרתי אתמול, במאמר על ישורון, אך תחילה אחזור על חלק מהדברים.
הדרשה הידוע ביותר על שינוי שם זה היא שמדובר בשינוי מהותי – השם יעקב מסמן עקבה ורמייה, ואילו השם ישראל יושר. יעקב, כביכול אולי, נקט בתחילה בדרכי רמייה, ולקח את בכורתו של עשיו וגם את ברכתו בדרכים לא כשרות. ומאוחר יותר נדד לבית לבן, ושם לבן רימה אותו עשרת מונים. יש שדורשים שזה בא ללמדו לקח, שאכן למד, והסיר את סיגי הרמאות מאופיו. אז הפך לישראל.
דרשה זו אפשר למצוא ברשת במקומות רבים, מאת רבנים אורתודוכסים למהדרין. ואפילו רש"י, שבסיפור גניבת הברכה מסנגר על יעקב ואומר שלא שיקר, אלא אמר – אני יעקב, ועשיו הוא בכורך, זאת לפי המדרש, ולדברי יצחק 'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך' הוא מפרש – 'בחוכמה', אפילו הוא (שאבן עזרא בפירושו אומר שדבריו הם 'דברי הבל', לא פחות), אפילו הוא מפרש כך את פסוקנו –

"לא יעקב. לא יאמר שהברכות באו לך בעוקבה ורמייה, כי אם בשררה וגילוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך".

דבר שני שאמרתי הוא, ששמעתי מאת הרב אורי שרקי, בשם מניטו כנראה, כי יעקב שייך לחלק הדתי בעם, ישראל לחלק הלאומי, וישורון לחלק האוניברסלי. נקודה זו אני רוצה להמשיך.

כי הנה, אפשר אולי להשתמש ברעיון זה כדי לפענח את המפה החברתית-פוליטית של ימינו. היום הוויכוח הוא האם המדינה צריכה להיות יותר יהודית או יותר דמוקרטית. על מנעד זה נעות הדעות במדינתנו ה'יהודית-דמוקרטית'. לאנשי ימין, כך נראה, חשובה יותר הזהות היהודית של המדינה, ואילו לאנשי שמאל, בדרך כלל, חשובה יותר הזהות הדמוקרטית שלה.
נראה שאפשר לומר שבימין קרובים יותר ליהדות המסורתית, או כפי שאמר ביבי לרב כדורי, במילים מעוררות המחלוקת – 'השמאל שכח מה זה להיות יהודי'. אני, כמובן, חושב, שדווקא אפשר למצוא הרבה ערכי שמאל הומניסטיים במסורת היהודית.
לעומת זאת, בשמאל קרובים יותר לערכים הדמוקרטיים, וזה בעצם הדגל המרכזי שהוא מניף.

והנה, נראה מה קורה עכשיו – יש ראש ממשלה הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – עבירות פליליות חמורות, אך המחנה שלו ממשיך להגן עליו, ורבים שואלים – הכיצד? ומהצד השני חוזרים שוב ושוב על רצונם בשלטון חוק ובנקיות כפיים.
עתה, אם נרצה או לא נרצה, הדבר מתאים בדיוק לאפיון הראשון שהצגתי של יעקב וישראל, רמאות מול יושר.
הרמאות עצמה, אגב, יש בה גם טעם לפעמים, אולי. הרי בפוליטיקה לא טוב להיות ישר מדי, אומרים. צריך להיות מתוחכם, הווה אומר – חכם. וגם בתנ"ך, המילה 'עורמה', המופיעה הרבה בספר משלי, משמעה בדרך כלל – חוכמה חיובית. וגם השם יעקב לא נעקר, והוא מופיע לאורך כל התנ"ך בצמוד לשם ישראל.
מנגד, כמובן שהיושר הוא דבר חיובי ונצרך, ובוודאי כאשר הרמאות מגיעה לרמת שחיתות. במד השחיתות העולמית ישראל נמצאת במקום לא טוב, וזה דבר ידוע ששחיתות הורסת את יסודות החברה ומונעת את התפתחותה התקינה.

ואיפה אני נמצא בכל זה? בצורה פשוטה ומובהקת, אני קרוב יותר למחנה ישראל מאשר למחנה יעקב. ואולם, אני חש קירבה גדולה יותר לשם ישורון, עליו כתבתי אתמול, שגם הוא מלשון יושר, אך גם כן – כפי שכתבתי אתמול – מלשון ראייה (אשורנו) ושירה. וכן, לפי הסברו של הרב שרקי – שייך למימד האוניברסלי.

(השבת הרבה נשים אפו חלה בצורת מפתח, ואני כתבתי מפתח בצורת מאמר).

המאמר על ישורון –
https://dailyverses.news.blog/2021/04/10/%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f/