אש זרה

לפרשת שמיני
בכל שנה מתייחסים בעיקר לאירוע אחד המתרחש בפרשה – נדב ואביהו המקריבים 'אש זרה'.

כך כותב ירין רבן על פרשת השבוע בהארץ –

על נדב ואביהוא מסופר שבעיצומו של היום השמיני לחנוכת המשכן הכינו השניים "אִישׁ מַחְתָּתוֹ", המַחְתָּה היא כלי דמוי את חפירה, "וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י' א'). התוצאה, כידוע, הרת אסון: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (שם ב').

ואחרי סקירה קצרה של פרשנויות שונות על מהי אותה 'אש זרה', הוא כותב –

הרש"ר הירש מפרש שייתכן שהאש הזרה שהדליקו בני אהרן היתה זרה בכוונותיה ולא במקורה. בני אהרן, שכנראה לא הבינו עדיין איך פועל המנגנון התיאולוגי של הדת החדשה שנוצרה במדבר, התכוונו אולי להפעיל את אלוהים על־מנת להגשים איזושהי בקשה או שאיפה שהיתה להם. "זוהי אחת הנקודות שבהן יהדות ועבודת כוכבים ומזלות מתנגדות זו לזו ניגוד גמור", כותב הירש. "העכו"מיות שואפת על־ידי קורבנותיה להפעיל את האלוהות, שתסייע לאדם להשיג מאווייו", ואילו "קורבנו של היהודי משמעותו, שעם קרבנו יקריב היהודי את עצמו לעמוד לשרת לפני ה', לשעבד רצונו לרצון קונו".

ואני ממשיך – המחשבה הזו היא מאוד ליבוביציאנית, ומאוד אנטי-קבלית. הרי המנגנון המדובר כאן שמה שנשלל הוא בדיוק המנגנון הקבלי הנפוץ – האדם הפועל למטה בקיום מצוות מפעיל את המערכת האלוהית למעלה. לפי רש"ר הירש, כך נראה, כמו בעיניי ליבוביץ, זוהי מערכת אלילית, או כביטוי כאן – 'אש זרה'.

אבל זה לא צריך להפתיע אותנו, וגם לא צריכה להפתיע אותנו העובדה שהקבלה התקבלה לזרם המרכזי ביהדות, שהרי כפי שממשיך וכותב ירין רבן במאמרו –

"האמת ההיסטורית מראה שהיהדות מאז ומתמיד היתה אבן שואבת לרעיונות "זרים" ולאורך כל השנים ספגה השפעות מבחוץ".

*

דבר זה נכון גם לגבי מושג המזל, שכתבתי עליו בבוקר. מצד אחד העבודה הזרה נקראת עכו"ם – עובדי כוכבים ומזלות, ואכן ישראל נצטוו שלא לעבוד להם, כפי שאומרת התורה –

וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.
דברים ד, יט.

וכפי שאומר הנביא –

כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה.
ירמיה י, ב.

וגם חז"ל אמרו בגמרא, כי 'אין מזל לישראל' (אף כי שם יש מי שחולק ואומר כי דווקא 'יש מזל לישראל').
אבל מצד שני, הברכה היהודית הכי נפוצה, שמוכרת גם בחו"ל, היא – 'מזל טוב!'.
אכן, גם מהבחינה הזו נראה שהיהדות היא דת סינקרטית, כלומר שהיא שאבה לתוכה לאורך ההיסטוריה השפעות זרות רבות, ותקצר היריעה מלתאר את כולן. הן רבות מאוד.
ועדיין, נראה שהיהדות (אם אפשר להשתמש בשם כוללני זה לגוף המכיל זרמים שונים) ידעה 'לעכל' את ההשפעות הזרות בדרך המיוחדת לה, ולכן הייתה ונשארה גוף מובחן ונפרד.