עלה הנושא של הבורסה, ומיד חיפשתי לה מקבילה כלשהיא בתנ"ך. מעין תחביב שכזה. אז כמובן לא הייתה בורסה, אבל היה מסחר. השאלה אם היא קרובה יותר למסחר, או להימור. לי נראה יותר שלהימור. ולו יש כמה מקבילות – גורל, פור.
אבל אני נזכרתי דווקא בשני הפסוקים הפותחים את פרק יא בקהלת –
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ.
קהלת יא, א.
כלומר, אמרתי לעצמי, כך זה גם בבורסה – אתה משקיע ורק לאחר זמן רב קוטף את הפירות.
אבל הפירוש המסורתי מדבר, כמובן, על מעשי חסד, ולא על השקעות –
רש"י –
שלח לחמך על פני המים – עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים.
כי ברוב הימים תמצאנו – עוד ימים באים ותקבל תשלומך.
ואגב, יש גם פירוש אחר –
ר"י קרא –
שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו – פתרונו: זרע זרעך במקום מוצא מים, שאפילו אם תהיה תבואה של אחרים לוקה כל ימות השנה בעצירת מטר, אתה בשנת בצורת לא תדאג, לפי שזרעת זריעתך על פני המים.
וברוב הימים – הם ימי הקציר, תמצא שזריעה שזרעת עשתה פירות.
וזה הפסוק השני –
תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ.
קהלת יא, ב.
אמרתי – יפה, חלק את השקעתך, או כמו שאומרים – אל תשים את כל הביצים בסל אחד. אבל, כמובן, גם כאן הפירוש המסורתי מדבר על מעשי חסד דווקא –
רש"י –
תן חלק לשבעה וגם לשמונה – חלקת מלחמך ומשלך לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די.
כי לא תדע מה יהיה רעה – שמא עוד ימים באים ותצטרך לכולם או תנצל ע״י הצדקה מן הרעה ואם לא עכשיו אימתי
ואז הופתעתי למצוא את דבריו הנוקבים של שד"ל, שכאילו ממש מכוונים לענייננו –
שד"ל –
ואתה האיש ההמוני, המתחכם בהבלי הנחושים תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ואל תאמין אל האומרים היות סגולה למספר השבעה (רמבמ״ן) כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ – כי מימיך לא תוכל לדעת העתידות על ידי הנחושים, וכן.
'הבלי הניחושים' – הנה ממש שם יפה לרולטת הבורסה.
*
ובאמת, אני לא צריך את התנ"ך כדי לקבל הצעות השקעה, אבל כן הוא נותן כיוון דווקא להפך – איך לא לעשות עסק שלא כדין. למשל בפתיחת משלי –
משלי א –
י בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא. יא אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם. יב נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר. יג כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל. יד גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. טו בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם. טז כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם. יז כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף. יח וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם. יט כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
ר' יונה –
גורלך תפיל בתוכינו וגו׳ – יזהיר שלא יתפתה ולא יאבה להם בחמדת הריוח והשלל.
כיס אחד – לשון שותפות מלשון הזלים זהב מכיס (ישעיהו מ״ו:ו׳) וכענין שהוזכר בדבריהם ז״ל שנים שהטילו לכיס (בבלי כתובות צ״ג:).
ויתכן לפרש: כיס מלשון מספר ומנין, מלשון תכוסו על השה (שמות י״ב:ד׳) ומכסם לי״י (במדבר ל״א:ל״ח), ובא בשקל וחין ערכו (איוב מ״א:ד׳) שהוא כמו חן בצרי ומבעלי הכפל.
רש"י –
לרע ירוצו – לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר.
רד"ק –
כי חנם מזורה הרשת – אומר זה בתמיהא. כלומר: אל תחשב כי הרשת היא פרושה בארץ על לא דבר. כי הצידים פורשים הרשת בארץ ומכסים אותה ומשליכים עליה חטים ושעורים כדי שיתקבצו העופות לשם, ויגלגל הרשת עליהם ויתפשם. המשיל להם זה במשל.
ר' יונה –
כן ארחות כל בוצע וגו׳ – רואה הנאת הבצע ושוכח הדין והשילום, והנה הבצע את נפש בעליו יקח כי יענש עליו פעמים מיתה בידי שמים לפי הצער והנזק שיגיע בו הנגזל ואף על פי שלא נתפרש העונש הזה בתורה וכתיב: כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו (איוב כ״ז:ח׳), ואמרו ז״ל: נפשו של גזלן (בבלי ב״ק קי״ט.). ועוד אמרו ז״ל: דור המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (בבלי סנהדרין ק״א.).
*
ושוב אביא גם את גישת הברית החדשה, למי שחפץ בכך, כי הגישה בה קרובה מאוד לזו שהבאנו –
מתי ו –
ט "אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁהָעָשׁ וְהַחֲלוּדָה מַשְׁחִיתִים וְהַגַּנָּבִים חוֹפְרִים וְגוֹנְבִים.
⋅כ אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָשׁ וַחֲלוּדָה לֹא יַשְׁחִיתוּ וְגַנָּבִים לֹא יַחְפְּרוּ וְלֹא יִגְנְבוּ; כא כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ."
יעקב ד –
יג הוֹי הָאוֹמְרִים, "הַיּוֹם אוֹ מָחָר נֵלֵךְ לְעִיר פְּלוֹנִית, נַעֲשֶׂה שָׁם שָׁנָה אַחַת, נִסְחַר וְנַעֲשֶׂה הוֹן", ⋅יד וְאֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה יֵּלֵד יוֹם. מַה הֵם חַיֵּיכֶם? הֲלֹא אֵד אַתֶּם, הַנִּרְאֶה לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ נֶעְלָם. ⋅טו רָאוּי הָיָה שֶׁתֺּאמְרוּ, "אִם יִרְצֶה יהוה, נִחְיֶה וְנַעֲשֶׂה כָּזֺאת וְכָזֺאת." ⋅טז אַךְ הִנֵּה אַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בְּיֻמְרוֹתֵיכֶם. כָּל גַּאֲוָה כָּזֺאת רָעָה הִיא. ⋅יז לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ.