תהילים קיט, אות א'

בימים אלה יש לשבח את התמימות, אף כי נראה שהיא כבר אינה אפשרית. ולהפך, מי שעיקמו את דרכם, הם המציגים את עצמם כתמימים, והתמימים באמת נראים כמכחשים. כל זה הזכיר לי את הפסוק 'אשרי תמימי דרך'. נקרא.

תהילים קיט – אות א –

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתֹורַת יהוה׃

ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ׃

ג אַף לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ׃

ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד׃

ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ׃

ו אָז לֹא-אֵבֹושׁ בְּהַבִּיטִי אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶיךָ׃

ז אֹודְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃

ח אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד׃

הערה אחת – על דרך הרמז, אפשר למצוא פה בפסוק ב' רמז לנוצרים – 'נוצרי עדותיו', שאף ממשיך ב'בכל לב ידרשוהו', ואכן אצל הנוצרים הלב הוא עיקר. מצד שני בהמשך מוזכר – 'בהביטי אל כל מצוותיך', וזה דווקא מפנה כבר ליהדות ההלכה.

*

מכאן שאב ישוע את הפתיחה לדרשת ההר שלו –

מתי ה –

א כִּרְאוֹתוֹ אֶת הֲמוֹן הָעָם עָלָה בְּמַעֲלֵה הָהָר וְיָשַׁב, וְתַלְמִידָיו נִגְּשׁוּ אֵלָיו.
ב פָּתַח פִּיו וְלִמֵּד אוֹתָם בְּאָמְרוֹ:
⋅ג "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. ⋅ד אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ. ⋅ה אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. ⋅ו אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ. ⋅ז אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ. ⋅ח אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים. ⋅ט אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ. ⋅י אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. ⋅יא אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי. ⋅יב שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם."

*

המסר פה הוא פשוט מאוד – בחרו בצד הטוב, גם אם זה כרוך בסבל. כך גם אמר סוקרטס, אצל אפלטון – אני מעדיף להיות בצד הסובל עוול מאשר בצד העושה עוול. לעומת זאת, ניטשה לא קיבל מוסר זה, וקרא לו 'מוסר עבדים'. הוא העדיף את החזק והשולט, גם אם הוא עושה עוול.
ומעניין שהקלווינסטים בארה"ב במאות הקודמות החזיקו במוסר דומה, מבחינה כלכלית. לשיטתם, העושר מורה על ברכת ה', ולכן מי שעשיר וחזק, כנראה הוא רצוי בעיניי אלוהים.
אני חושב שמוסר כזה הוא מעוות לגמרי. אמנם עושר הוא אכן ברכה אלוהית, ולראיה – האבות בורכו בעושר, אבל אין זה הכרח, וכך על המשיח, למשל, נאמר, שיבוא 'עני ורוכב על חמור'.
צריך להוסיף ולומר, שנראה שהציונות הדתית היום הולכת, ברובה הגדול לפחות, לפי מוסר קלוויניסטי זה, והיא מחזיקה בתפיסה כלכלית ניאו-ליברלית קיצונית, בואך קפיטליזם חזירי. מצע כלכלי שכזה נמצא הן במפלגת 'הציונות הדתית' של סמוטריץ', והן במפלגת 'ימינה' של בנט ושקד. ונראה שאותו גוף אחראי על עיצוב המצע שלהם – הרי זהו פורום קהלת הידוע (לשמצה).
אז אמנם החברה הציונית-דתית חצויה לשניים – קיצוניים ומתונים, ולכן גם התפלגה לשתי מפלגות, אבל במישור הכלכלי יש ביניהם אחדות דעים. וכן, כנראה, במישור המדיני.

לעומת כל אלה, מה אומר ישוע לבסוף? – שזהו-זהו מוסר הנביאים. ואכן זה מוסרם, כפי שהראיתי כבר מספר רב של פעמים. וכן ברור שהשיטה הכלכלית שדגלו בה הייתה סוציאלית, מעין סוציאליזם קדום. וגם על כך כתבתי די והותר.