על יציאת מצרים

בכל שנה עולה השאלה – יציאת מצרים, הייתה או לא הייתה? אבל השנה לא ראיתי התייחסות לכך. לכן העליתי שאלה בפייסבוק, והופניתי (תודה, גאולה) למאמר חדש של ד"ר נילי שופק באתר של לאה מזור –

https://mikrarevivim.blogspot.com/2021/03/blog-post_26.html?m=1

המאמר קצר, ואולי לא מחדש הרבה, אבל מצאתי אותו מעניין מבחינה אחת – שהוא מזכיר את כתובת מרנפתח. למה זה מעניין? כי בדרך כלל בהקשר הזה מביאים את פפירוס איפוור, שמפרט מכות הניחתות על מצרים, שנטען שמזכירות את המכות המתוארות בספר שמות. אך זה לא ממש משכנע, גם כי המכות לא ממש חופפות, וגם, בעיקר, כי הפפירוס הזה קדום בהרבה לזמן היציאה המשוער. אמנם נעשה לפי השערה זו גם סרט מפורסם – 'פענוח יציאת מצרים', מאת שמחה יעקוביביץ', אבל גם הוא לא ממש משכנע.
לעומת זאת, כתובת מרנפתח היא ממצא ארכיאולוגי מרכזי וחשוב בהקשר הזה. הכתובת היא מסוף המאה ה-13 לפנה"ס, ובה לראשונה מופיע השם 'ישראל', במשפט 'ישראל אבד, אין לו זרע', שהוא חלק מרשימת התפארות של המלך על כיבושיו באזור. אם כך, בסוף המאה ה-13 לפנה"ס היה יישוב ישראלי בארץ ישראל כעובדה ארכיאולוגית.
מרנפתח זה, לפי ויקיפדיה, היה בנו של המלך רעמסס, והסברה המרכזית בעניין יציאת מצרים, למי שסובר שהתרחשה, היא שהיא קרתה בזמנו של רעמסס זה. אגב, גם קודם לכן נאמר שבני ישראל בנו 'את פיתום ואת רעמסס', אך רעמסס הוא שם גנרי, כמו פרעה, והיו כמה כאלה. אם כך, דור לאחר זמן יציאת מצרים המשוער, וכבר מתועד יישוב ישראלי בארץ ישראל.
זה עונה לפחות על שאלה אחת מהשאלות שמציבים אלה שסבורים שיציאת מצרים לא התרחשה.
הם אומרים, ראשית, שאין ממצאים ארכיאולוגיים במדבר סיני להגירה המונית. אך לכך ניתן לענות שאין מביאים ראיה מן ההעדר, מה גם שהמדבר הוא חולי, ולא הרבה עדויות ארכיאולוגיות נשמרות בו. אמנם כמה כן – כפי שטוענים כנגד – אך כאן מדובר ביישוב זמני ונודד, ולא ביישוב של קבע, וכמובן שלא חובה עלינו לקבל את המספרים הגדולים של היוצאים המוזכרים בתורה, ובמצב כזה בהחלט יתכן שלא ישארו ממצאים בשטח.
הטענה השנייה של השוללים היא, כי אין תיעוד אצל המצרים ליציאת עם ממנו, והם תיעדו הכול. ולכך עונים בדרך כלל, שמכיוון שהדבר לא החמיא להם, הם לא תיעדו אותו. זה טיעון בר-תוקף, שהרי ידוע לנו על המלכים הקדומים, שנהגו להתרברב בהישגיהם, בצדק או שלא בצדק, וכך למעשה נהוג עד היום בכמה מתרבויות אזורנו.
והטענה השלישית של השוללים, שכנגדה מסייע הקטע שלנו, היא השאלה – כיצד יתכן שבני ישראל ברחו ממצרים לארץ ישראל במאה ה-13 לפנה"ס, כאשר בזמן זה ארץ ישראל נשלטה על-ידי מצרים? ובכן, אנו רואים שישוב ישראלי אכן היה בארץ, ושהשלטון המצרי לא היה חלק ונעדר מרידות. אם כך בהחלט ניתן לדמיין מציאות זו.
ואוסיף רק הערת הרחבה לגבי מה שאמרתי קודם בנוגע למימדי ההגירה. כאמור, אנו לא מוכרחים לקבל את המספרים הגדולים. המספרים בתנ"ך בהרבה מקומות הם מוגזמים. הם גם מעלים שאלה, כמובן, כיצד תיתכן התרבות כזו תוך ארבעה דורות בלבד? כשבנוגע לשאלה זו, בין היתר, חז"ל העלו את המדרש – 'שהיו יולדות שישייה בכרס אחת'. נאמר עוד, כי ישראל קנוהל, למשל, בספרו על הנושא, סובר שרק קבוצת הלויים יצאה ממצרים.
השאלה היותר מהותית היא לא המספרים, אלא האם יש מציאות מאחורי המסורת הזו? והטענה השגורה בקרב המחייבים את קיום יציאת מצרים היא, כי עם לא יכול להתבסס על מיתוס חסר אחיזה, זה משולל היגיון. טענה זו אף מופיעה באנציקלופדיה המקראית בערך יציאת מצרים, ובעבר התווכחתי עם אחד השוללים בנוגע לרמת המדעיות שלה. אז נכון – היא אינה עובדה מדעית, כי אנו יודעים על מיתוסים מכוננים רבים שאין להם בסיס (נאמר, רומוס ורומולוס מייסדי רומא, שגודלו על-ידי זאבה?). אבל עדיין, אין ספק שסיפור יציאת מצרים הוא מרכזי ביותר בכל שכבות התנ"ך, ועניינו חוזר עשרות פעמים, לכן יש מקום גם לטענת ההיתכנות האמורה, גם אם אינה לגמרי מדעית.