על בחירה וחירות (לשונית)

בעקבות הבחירות –
בתנ"ך מופיעה פעם אחת צורה מיוחדת של השורש בח"ר –

הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי.
ישעיה מח, י.

שד"ל מפרש יפה –
בחרתיך – בארמי ובסורי ״בחר״ כמו ״בחן״ בעברי, ומצאנו בחן אצל צרף, בחנני ה׳ ונסני צרפה כליותי ולבי {תהלים כ״ו:ב׳} כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף {תהלים ס״ו:י׳}, הנני צורפם ובחנתים (ירמיהו ט׳:ו׳), וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב (זכריה י״ג:ט׳). ורש״י ראב״ע רד״ק ורוזנמילר פירשו בחרתי לך כור עוני, ולפי זה בי״ת בכור לא תתפרש.

ואני אוכל להציע כיוון נוסף (שכבר כתבתי אותו בעבר) –
השורש הדו-עיצורי 'חר' מציין שריפה ובעירה. כך – חרה אפו, הוא כעס, כלומר רתח, או עלה עשן באפו. נחר הוא בער, כמו בפסוק 'נחר מפוח מאש-תם'. שחור הוא מפויח משריפה. וכן הלאה והלאה.
אם כך, גם בחר עניינו שריפה, וכאן ההתאמה מושלמת, שהרי מדובר בכור בוער, שבו צורפים את הכסף, וכאן בהשאלה – כור עוני.
מכאן אפשר ללכת צעד נוסף, ולהעלות את ההשערה, שעדיין לא מבוססת, שבחר-שרף הוא צורת המקור, רק אחר-כך בא המובן של בחר בין אפשרויות. שהרי בכור הכסף מזוקק מסיגיו, וזה משל שחוזר הרבה אצל הנביאים, וכך הכסף שיוצא הוא ה'מובחר', כלומר המזוקק. אם כך לבחור הוא לזקק ולהעדיף את המובחר.
אך אמרתי שזו רק השערה, בעיקר כי תיתכן אפשרות אחרת לא פחות טובה, והיא שצורת הבסיס של בח"ר היא חור. הרי ה'חורים' היו האצילים בעם, בעלי המעמד, ומהם נגזרה המילה 'בן-חורין', וגם המילה 'חירות'. ובעבר כתבתי בהרחבה על 'חורים' אלה בהקשר הלשוני.
אם כך, החורים הם הנבחרים, או המובחרים. קשה לקבוע כאן מה מוקדם ומה מאוחר, ומה נבע ממה.

*

וזה מה שכתבתי בעבר על החורים (ממה שמצאתי) –

"נקבי ראשית הגוים" (עמוס, ו', 1).
גם רש"י מפרש – "גוי המשובח שבעכו"ם", אך מדוע זה פירושו? אלא שנקובים הם כמו – "בן חורים" (קהלת, י', 17), שהוא החופשי, שבימים ההם היה רק האדם הנכבד – כמו שנכתב על דוד במקום אחר – וכמו – "אל החרים ואל הסגנים" (נחמיה, ד', 8), שהם האנשים החשובים, ועוד אנו מוצאים – "מלאכת תפיך ונקביך בך" (יחזקאל, כח', 13), שמצביע על פעולת עשיית החורים והנקבים. ועד היום ניתן למצוא בארצות אפריקה את עשיית החורים בגוף – לעיתים זה בשפה התחתונה – המצביע על מעמד נכבד. וכן בנשים אנו מוצאים זאת, כמובן, בעגילים ובנזמים – ונזכור את סיפור רבקה, למשל. הסבר חלופי אחר אומר, כי אלה הם 'נקובי השם', כפי שמופיע גם בבמדבר, אך הסבר זה נראה פחות משכנע, כי התיאור בימים ההם היה חי יותר ומוחשי, כך נראה. ועוד יש לחקור את הקשר בין זאת לעם החורי, המוזכר במקרא. וכן יש אדם הנקרא חור, הנזכר בתורה, כזכור – ואולי הוא היה בן העם הזה? וכן יש מקומות שנוכל למצוא בהם את המילה 'חור', כמו בית-חורון ועוד.