רעב

בספרו 'ההיסטוריה של המחר' טוען יובל נח הררי, כי יש שלוש צרות גדולות, שהטרידו את האנושות לאורך ההיסטוריה – רעב, מגפות ומלחמות – ועל כולן התגברנו בעת הזאת. את ספרו כתב לפני משבר הקורונה, שנראה שהפריך את דבריו. נראה – כי אפשר לטעון שמגפה זו אינה כל-כך נוראית, וגם נמצא לה חיסון במהירות הבזק (ואם טוב הוא או לא – זה כבר נושא אחר). אבל בכל מקרה המגפה הזו פגעה בעולם פגיעה קשה, מבחינה כלכלית בעיקר, ולכן אין להתעלם ממנה, והיא הפריכה את דבריו. כל זה לא מנע ממנו להתראיין בתחילת משבר הקורונה לכלי תקשורת שונים, בישראל ובעולם, ולנסות לייעץ.
ומה עם הרעב? במקומות רבים בעולם עדיין יש רעב, אך נכון שהעולם המערבי נראה שהתגבר על בעיה זו. אלא שהעולם המערבי, הראשון, הוא חלק קטן מאוד מהעולם כולו.
בכל מקרה, את כל זה הקדמתי רק כדי לומר, שבתנ"ך רעב הוא אחת המכות הרציניות והנפוצות ביותר, ומילה זו חוזרת עשרות רבות של פעמים. והסיפור המפורסם והחשוב ביותר הוא סיפור ירידת בני ישראל למצרים בגלל הרעב.
אבל במקום להתייחס לכל המקומות האלה, הנה מדרש יפה –

מדרש לקח טוב על רות א, א –

ויהי רעב בארץ. עשר פעמים רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון שנ' (בראשית ג' י"ז) ארורה האדמה בעבורך ואחד בימי למך שנ' (שם ה' כ"ט) מן האדמה אשר אררה יי', ואחד בימי אברהם שנ' (שם י"ב י') ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה, ואחד בימי יצחק שנ' (שם כ"ו א') ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, ואחד בימי יעקב שנ' (שם מ"ה ו') כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, ואחד בימי שפוט השופטים, ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע שנ' (מלכים ב' ו' כ"ה) ויהי רעב גדול בשמרון, ואחד בימי דוד שנ' (שמואל ב' כ"א א') ויהי רעב בימי דוד, ואחד מתגלגל ובא לעולם לעתיד לבא שנ' (עמוס ח' י"א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי יי' וכולן לא באו אלא בימי אנשים צדיקים וגבורים שהם יכולין לעמוד בהן.

*

מילון ספיר –

רָעָב [תנ]
1. חוסֶר מזון, מַכָּה של יבוּלים דלים: ויהי רעב בארץ (בראשית כו 1);
2. תחוּשת רצון דחוּף לאכול בעקבות מצב גופני שמתבטא בהתכווצות שרירי הקיבה ובירידת רמת הסוכר בדם: כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב (שמות טז 3)
3. (ל-) (בּהשאלה) תשוּקה עזה, צורך חזק במשהוּ: והשלחתי רעב בארץ… לשמוע את דברי ה' (עמוס ח 11); רעב לאהבה; רעב למותרות
4. הסֵבל בגלל מחסור במזון, כאמור בפסוק: "מְזֵי רָעָב ולחמֵי רֶשֶף" (דברים לב, 24)

*

ולי נראה שהוא מגזרת הפעלים תאב-תאווה-אהב-הב-רעב שעניינם תאווה.