מועצות

התנ"ך, כנראה, לא מתכחש ליתאוריות קונספירציה, ואפילו יש לו מילה לשם כך – מועצות. הנה –

תהילים ה –

א לַמְנַצֵּחַ אֶל-הַנְּחִילֹות מִזְמֹור לְדָוִד׃

ב אֲמָרַי הַאֲזִינָה יהוה בִּינָה הֲגִיגִי׃

ג הַקְשִׁיבָה לְקֹול שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי-אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃

ד יהוה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קֹולִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ וַאֲצַפֶּה׃

ה כִּי לֹא אֵל-חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע׃
(הרע לא יגור במעונך)

ו לֹא-יִתְיַצְּבוּ הֹולְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

ז תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ-דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יהוה׃

ח וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹוא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל-ה͏ֵיכַל-קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃

ט יהוה נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שֹׁורְרָי (הושר) הַיְשַׁר  לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃
(שוררי – צוררי)

י כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכֹונָה קִרְבָּם הַוֹּות קֶבֶר-פָּתוּחַ גְּרֹונָם לְשֹׁונָם יַחֲלִיקוּן׃
(בפיהו – בפיהם. הם דוברי שקר)

יא הַאֲשִׁימֵם אֱ‍לֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצֹותֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמֹו כִּי-מָרוּ בָךְ׃
(מועצותיהם – תוכניותיהם הזדוניות)

יב וְיִשְׂמְחוּ כָל-חֹוסֵי בָךְ לְעֹולָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימֹו וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃
(תסך עלימו – תסוכך ותגן עליהם, על החוסים בשמך)

יג כִּי-אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יהוה כַּצִּנָּה רָצֹון תַּעְטְרֶנּוּ׃
(כצינה רצון תעטרנו – כמגן תקיף אותו, וכן תסובבנו ברצון טוב, וראו להלן)

*

כצינה רצון תעטרנו –
אבן עזרא –
תעטרנו… והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון כי הקב״ה מעטיר רצון את הצדיק, הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב״ה שהוא עטור מן הרצון, גם את הרצון הוא פעול לבדו באמת.

רד"ק –
כצנה רצון תעטרנו – וכצנה שהיא עוטרת את האדם סביב כן תעטור הצדיק ברצונך.

*
מועצות –
והשווה –

וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצֹות בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחֹור וְלֹא לְפָנִים.
ירמיה ז, כד.

וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה מִמֹּעֲצֹותֵיהֶם.
הושע ז, ו.

וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקֹּות עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית-אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצֹותָם לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ.
מיכה ו, טז.

*

ויש גם ערימת סוד, ללא השימוש במילה זו, מועצות, למשל המזמור הידוע, תהילים ב, שהנוצרים רורים בו מזמור משיחי, וכך גם מופיע בפרשנות היהודית –

תהילים ב –

א לָמָּה רָגְשׁוּ גֹויִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק׃

ב יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרֹוזְנִים נֹוסְדוּ-יָחַד עַל-יהוה וְעַל-מְשִׁיחֹו׃

ג נְנַתְּקָה אֶת-מֹוסְרֹותֵימֹו וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימֹו׃
(כלומר, הגויים רוצים להשתחרר)

ד יֹושֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג-לָמֹו׃

ה אָז יְדַבֵּר אֵלֵימֹו בְאַפֹּו וּבַחֲרֹונֹו יְבַהֲלֵמֹו׃

ו וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיֹּון הַר-קָדְשִׁי׃

ז אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יהוה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיֹּום יְלִדְתִּיךָ׃
(מיהו בן זה? משיח ה' או ישראל?)

ח שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גֹויִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ׃

ט תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יֹוצֵר תְּנַפְּצֵם׃
(תרועם – תכה בהם)

י וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃
(היוסרו – למדו לקח ומוסר)

יא עִבְדוּ אֶת-יהוה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃
(גילו ברעדה – שמחו ביראה. מידת האהבה והיראה מעורבבות)

יב נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף  וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפֹּו אַשְׁרֵי כָּל-חֹוסֵי בֹו׃
(נשקו את הבן, או בר-הלבב, פן יכעס, ושוב השאלה – מיהו?).

*

וכאן מדרש יפה בילקוט שמעוני –

רמז תרכג

עבדו את ה׳ ביראה וגו׳ – במקום גילה שם תהא רעדה מכאן שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק. כתוב אחד אומר עבדו את ה׳ ביראה וכתוב אחד אומר עבדו את ה׳ בשמחה, מהו כן, אלא בשעה שאדם עומד בתפלה יהא שמח שעובד לאלוה שאין כמותו בעולם, ואל תהי נוהג בקלות ראש לפניו אלא ביראה. וגילו ברעדה – א״ר אחא כשתבא השעה שכתוב בה רעדה אחזה חנפים ישראל שעובדים להקב״ה הם גלים ושמחים שנאמר וגילו ברעדה.