כידוע (לכל מי שטרח פעם להתעניין), סיפור מגילת אסתר שופע ניסוחים המושפעים מסיפור יוסף. מה המשמעות של זה? – לא ברור. ואולי אותו חוג-סופרים חיבר את שני הסיפורים.
בכל אופן אני אתעכב הפעם על הקבלה לשונית אחת –
בראשית נ –
ב וַיְצַו יֹוסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת-יִשְׂרָאֵל׃
ג וַיִּמְלְאוּ-לֹו אַרְבָּעִים יֹום כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתֹו מִצְרַיִם שִׁבְעִים יֹום.
אסתר ב, יב –
וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבֹוא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹושׁ מִקֵּץ הֱיֹות לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים׃
מה אפשר ללמוד מכאן? אולי הוא על דרך הדרש, אך כאן התמרוקים מושווים לחנוטים. ואכן, אישה או גבר המאופרים בכבדות נראים כחנוטים.
מה עוד דומה כאן? מסגרת הזמן. בבראשית מדובר על ארבעים יום לחניטה, ובאסתר שתי תקופות של שישה חודשים לתמרוקים, ובסך-הכול שנה שלמה, הרבה יותר. בכלל באסתר מסגרת הזמן מוגזמת, כך גם בזמן המשתה.
ומה עוד יש כאן? הפעם בדרך החידוד – בסיפור יוסף במצרים מוזכרים 'הרופאים', ששם אגב עסקו דווקא במת ולא בחי. ואילו בסיפור אסתר בשושן מדובר על 'בהגיע תור', ואכן כשהולכים לרופא בדרך כלל אנו צריכים לחכות עד שיגיע תורנו להיכנס.
הפסוק היומי 