'כל היום'

יש ביטוי חוזר בתהילים – 'כל היום'. לעיתים המשורר אומר שהוא הוגה בה' כל היום, לחיוב, ולפעמים שהוא נרדף על-ידי אויביו כל היום, לשלילה. להלן אביא את כל הופעות הצירוף הזה בתהילים, (והן רבות! 27 במספר), אך קודם, הנה הופעתו הראשונה בפסוק המפורסם, והוא דווקא על דרך השלילה –

וַיַּרְא יהוה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבֹּו רַק רַע כָּל-הַיֹּום׃
בראשית ו, ה.

ועתה לתהילים (נשים לב שלעיתים שניים או שלושה ציטוטים הם מאותו מזמור) –

הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אֹותְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיֹּום׃
תהילים כה, ה.

כִּי-הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל-הַיֹּום׃
תהילים לב, ג.

וּלְשֹׁונִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל-הַיֹּום תְּהִלָּתֶךָ׃
תהילים לה, כח.

כָּל-הַיֹּום חֹונֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעֹו לִבְרָכָה׃
תהילים לז, כו.

נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד-מְאֹד כָּל-הַיֹּום קֹדֵר הִלָּכְתִּי׃
תהילים לח, ז.

וַיְנַקְשׁוּ  מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוֹּות וּמִרְמֹות כָּל-הַיֹּום יֶהְגּוּ׃
תהילים לח, יג.

הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יֹומָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיֹּום אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃
תהילים מב, ד.

בְּרֶצַח בְּעַצְמֹותַי חֵרְפוּנִי צֹורְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיֹּום אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ׃
תהילים מב, יא.

בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל-הַיֹּום וְשִׁמְךָ לְעֹולָם נֹודֶה סֶלָה׃
תהילים מד, ט.

כָּל-הַיֹּום כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי׃
תהילים מד, טז.

כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיֹּום נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃
תהילים מד, כג.

מַה-תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבֹּור חֶסֶד אֵל כָּל-הַיֹּום׃
תהילים נב, ג.

חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי-שְׁאָפַנִי אֱנֹושׁ כָּל-הַיֹּום לֹחֵם יִלְחָצֵנִי׃
תהילים נו, ב.

שָׁאֲפוּ שֹׁורְרַי כָּל-הַיֹּום כִּי-רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרֹום׃
תהילים נו, ג.

כָּל-הַיֹּום דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל-מַחְשְׁבֹתָם לָרָע׃
תהילים נו, ו.

יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל-הַיֹּום תִּפְאַרְתֶּךָ׃
תהילים עא, ח.

פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל-הַיֹּום תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרֹות׃
תהילים עא, טו.

גַּם-לְשֹׁונִי כָּל-הַיֹּום תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי-בֹשׁוּ כִי-חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי׃
תהילים עא, כד.

וִיחִי וְיִתֶּן-לֹו מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדֹו תָמִיד כָּל-הַיֹּום יְבָרֲכֶנְהוּ׃
תהילים עב, טו.

וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל-הַיֹּום וְתֹוכַחְתִּי לַבְּקָרִים׃
תהילים עג, יד.

קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי-נָבָל כָּל-הַיֹּום׃
תהילים עד, כב.

חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל-הַיֹּום׃
תהילים פו, ג.

סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל-הַיֹּום הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד׃
תהילים פח, יח.

בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל-הַיֹּום וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ׃
תהילים פט, יז.

כָּל-הַיֹּום חֵרְפוּנִי אֹויְבָי מְהֹולָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ׃
תהילים קב, ט.

מָה-אָהַבְתִּי תֹורָתֶךָ כָּל-הַיֹּום הִיא שִׂיחָתִי׃
תהילים קיט, צז.

*

והכיצד תיתכן עבודת ה' כל היום? על כל עונה הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ג', פרק נא –

ומכאן אתחיל להיישירך אל תכונת ההרגל והלמוד, עד שתגיע לזאת התכלית הגדולה. תחלת מה שתתחיל לעשות שתפנה מחשבתך מכל דבר כשתקרא קריאת שמע ותתפלל, ולא יספיק לך מן הכונה בקריאת שמע בפסוק ראשון ובתפלה בברכה ראשונה. וכשתרגיל על זה ויתחזק בידך שנים רבות, תתחיל אחר כך, כל אשר תקרא בתורה ותשמענה, שתשים כל לבבך וכל מחשבתך להבין מה שתשמע או שתקרא. וכשיתחזק זה בידך גם כן זמן אחד, תרגיל עצמך להיות מחשבתך לעולם פנויה בכל מה שתקראהו משאר דברי הנביאים, עד הברכות כולם, תכוין בהן מה שתהגה בו ולבחון עניינו. וכשיזדככו לך אלו העבודות ותהיה מחשבתך בהם, בעת שתעשם, נקיה מן המחשבה בדבר מעניני העולם, הזהר אחר כן מהטריד מחשבתך בצרכיך או במותרי מאכלך. וסוף דבר, תשים מחשבתך במילי דעלמא, בעת אכלך, או בעת שתיתך, או בעת היותך במרחץ, או בעת ספרך עם אשתך ועם בניך הקטנים, או בעת ספרך עם המון בני אדם, אלו זמנים רבים ורחבים המצאתים לך, לחשוב בהם בכל מה שתצטרך אליו מעניני הממון והנהגת הבית ותקנת הגוף. ואמנם בעת מעשה העבודות התוריות לא תטריד מחשבתך אלא במה שאתה עושה כמו שבארנו. אבל בעת שתהיה לבדך מבלתי אחר, ובעת הקיצך על מטתך, הזהר מאד מלשום מחשבתך בעתים הנכבדים ההם בדבר אחר אלא בעבודה ההיא השכלית, והיא להתקרב אל השם ולעמוד לפניו על הדרך האמתית אשר הודעתיך, לא על דרך ההפעלויות הדמיוניות. זאת התכלית אצלי אפשר להגיע אליה מי שיכין עצמו לה מאנשי החכמה בזה הדרך מן ההרגל.

וכן כותב הרמב"ם גם במשנה תורה, הלכות דעות, ג –
ה
[ב] צריך האדם שיכוון כל מעשיו כולם, כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד; ויהיה שבתו וקומו ודיבורו, הכול לעומת זה הדבר. כיצד? כשיישא וייתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בליבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אישה.

ו
וכן כשיאכל וישתה ויבעול, לא ישים על ליבו לעשות דברים הללו, כדי ליהנות בלבד, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות; אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה, כדי להברות גופו ואבריו בלבד.

ז
לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לו, אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אף על פי שהן מתוקין לחיך.

ח
כיצד: מי שהיה בשרו חם–לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין, כעניין שאמר שלמה דרך משל "אכול דבש…" (משלי כה כז), ושותה מי העולשין, אף על פי שהוא מר: שנמצא שהוא אוכל ושותה דרך רפואה בלבד, כדי שיבריא ויעמוד שלם, הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתייה.

ט
וכן כשיבעול, לא יבעול אלא כדי להברות גופו וכדי לקיים את הזרע; לפיכך אינו בועל כל זמן שיתאווה, אלא כל עת שיידע שהוא צריך להוציא שכבת זרע כמו דרך הרפאות, או לקיים את הזרע.

י
[ג] המנהיג עצמו על פי הרפואה–אם שם על ליבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד, ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו–אין זו דרך טובה. אלא ישים על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות, והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישים על ליבו שיהיה לו בן, אוליי יהיה חכם וגדול בישראל.

יא
נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן, עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל–מפני שמחשבתו בכול, כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'.

יב
ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה–נמצאת שינה שלו, עבודה למקום ברוך הוא. ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו, וכל מעשיך, יהיו לשם שמיים; והוא שאמר שלמה בחכמתו, "בכל דרכיך, דעהו; והוא, יישר אורחותיך" (משלי ג ו).

*(בהמשך לשיעור ששמעתי היום)

*

אך הפרשנים כאן מפרשים אחרת –

רש"י על תהילים כה –
קויתי כל היום – הוא העולם הזה שהוא יום לאומות ולילה לישראל.

רד"ק –
אותך קויתי כל היום – כמו: שויתי י״י לנגדי תמיד (תהלים ט״ז:ח׳). ופרוש קויתי כל היום – כמו כל הימים; וכן: כל היום חונן ומלוה (תהלים ל״ז:כ״ו); וכן: כל היום יברכנהו (תהלים ע״ב:ט״ו).

ילקוט שמעוני –
הדריכני באמתך ולמדני וגו׳ – אותך קויתי כל היום. וכי אפשר לו לאדם להתפלל כל היום, אלא לפי שהעולם הזה יום הוא לעובדי אלילים ולילה לישראל לכך נאמר אותך קויתי כל היום.

אף כי גם המשמעות שלנו נשארת –

אבן עזרא, על תהילים לה –
וטעם כל היום – שככה יהגה תמיד.

תרגום –
And my tongue will sing of your generosity, all the day of your praise.