באמתך

בימים אלה, כאשר לא ברור מה אמת ומה שקר, טוב להיזכר במשורר תהילים, שאומר בכמה הזדמנויות שהוא הולך באמיתו של האל – 'באמתך'. זה לא כל-כך פשוט, וגם ההצלחה לא מובטחת, אבל שווה להשתדל.
נקרא את המזמורים –

*

דברים לשים אליהם לב במזמור הראשון, תהילים כה – המשורר הולך בדרך התום והיושר, הוא מבקש מחילה על חטאיו הרבים, ובייחוד על חטאות הנעורים. גם כאן, כמו במזמורים אחרים, יש לו שונאים, השונאים אותו שנאת חמס, והוא מתפלל להושעה מהם. כמו כן, השיר בא באקרוסטיכון אלף-ביתי, והאות פה באה בסוף.
פסוק זכור מכאן – 'סוד ה' ליראיו'.

תהילים כה –

א לְדָוִד אֵלֶיךָ יהוה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃

ב אֱ‍לֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל-אֵבֹושָׁה אַל-יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי׃

ג גַּם כָּל-קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבֹּוגְדִים רֵיקָם׃

ד דְּרָכֶיךָ יהוה הֹודִיעֵנִי אֹרְחֹותֶיךָ לַמְּדֵנִי׃

ה הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי-אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אֹותְךָ קִוִּיתִי כָּל-הַיֹּום׃

ו זְכֹר-רַחֲמֶיךָ יהוה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעֹולָם הֵמָּה׃

ז חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל-תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר-לִי-אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יהוה:

ח טֹוב-וְיָשָׁר יהוה עַל-כֵּן יֹורֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ׃

ט יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכֹּו׃

י כָּל-אָרְחֹות יהוה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתֹו וְעֵדֹתָיו׃
(חסד ואמת לשומרי בריתו)

יא לְמַעַן-שִׁמְךָ יהוה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא׃

יב מִי-זֶה הָאִישׁ יְרֵא יהוה יֹורֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר׃

יג נַפְשֹׁו בְּטֹוב תָּלִין וְזַרְעֹו יִירַשׁ אָרֶץ׃

יד סֹוד יהוה לִירֵאָיו וּבְרִיתֹו לְהֹודִיעָם׃

טו עֵינַי תָּמִיד אֶל-יהוה כִּי הוּא-יֹוצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׃

טז פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי-יָחִיד וְעָנִי אָנִי׃

יז צָרֹות לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקֹותַי הֹוצִיאֵנִי׃

יח רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל-חַטֹּאותָי׃

יט רְאֵה-אֹויְבַי כִּי-רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי׃

כ שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל-אֵבֹושׁ כִּי-חָסִיתִי בָךְ׃

כא תֹּם-וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ׃

כב פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרֹותָיו׃

*

רד"ק יפה כאן –
סוד י״י ליראיו סוד י״י – לא יגלה כי אם ליראיו; כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

ובריתו להודיעם: להודיעם בריתו – שגלה להם סודו. והברית היא שכורת עם הנשמה להשכילה ולאספה אל כבודו בהפרדה מהגוף. וכן קראה ברית באמרו למשה רבינו, עליו השלום: הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת (שמות ל״ד:י׳). והברית היא שחננו אור השכל ודבקה נפשו בעליונים. ואמר לו: נגד כל עמך (שמות ל״ד:י׳), לומר: זה שעשיתי עמך הוא אות רוחני שלא יכיר אדם בו זולתך, אבל אות אחר גשמי אעשה עמך נגד כל עמך והוא קרינת אור פניו. ומהאות הגשמי יכירו וידעו כי אות רוחני חוננתיך.

*

דברים לשים אליהם לב במזמור השני כאן, מזמור כו – גם כאן המשורר הולך בתומו, ואף מבקש שהאל יבחן אותו. הוא אינו יושב עם הרשעים, ועל-כן מבקש גם לא להיאסף עימם. כמו כן, הוא מסתופף במקדש.

ביטוי הלקוח מכאן – לרחוץ בנקיון כפיים (אך קיבל את משמעותו כפתגם מהמסופר בברית החדשה על פילטוס). זהו אולי מקור קדום למנהג נטילת הידיים, ובוודאי חלק ממנהגי הטהרה (והרי כיור היה במקדש).
אבל כל המפרשים מפרשים זאת אכן כמשל, למשל מלבי"ם –
"ארחץ – איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק בנקיון ארחץ כפי – במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע״י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק ואסובבה את מזבחך – כדי".
ושטיינזלץ מפשר –
"בין כמשמעו רחיצה שלפני התפילה וכניסה למקדש, בין במובן הפנימי אשמור על טוהר ויושר".

תהילים כו –

א לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יהוה כִּי-אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהוה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד׃

ב בְּחָנֵנִי יהוה וְנַסֵּנִי (צרופה) צָרְפָה  כִלְיֹותַי וְלִבִּי׃

ג כִּי-חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ׃

ד לֹא-יָשַׁבְתִּי עִם-מְתֵי-שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבֹוא׃
(הרשעים כמתים)

ה שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם-רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב׃

ו אֶרְחַץ בְּנִקָּיֹון כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת-מִזְבַּחֲךָ יהוה׃
(כאן נקיון כפי כפשוטו, נקיות הידיים)

ז לַשְׁמִעַ בְּקֹול תֹּודָה וּלְסַפֵּר כָּל-נִפְלְאֹותֶיךָ׃
(מזמורי התודה כנראה)

ח יהוה אָהַבְתִּי מְעֹון בֵּיתֶךָ וּמְקֹום מִשְׁכַּן כְּבֹודֶךָ׃

ט אַל-תֶּאֱסֹף עִם-חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם-אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי׃

י אֲשֶׁר-בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד׃

יא וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי׃

יב רַגְלִי עָמְדָה בְמִישֹׁור בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יהוה׃

*

ובגמרא מדרש ארוך שאביא רק את תחילתו, סנהדרין קז, א, בפירוש שטיינזלץ –
כיון שהוזכר אחיתופל, מסופר כל אותו מעשה כיצד השתלשלו הדברים שבא לידי מותו. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה אומרים בתפילה "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", ואין אומרים "אלהי דוד"? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי [הם היו מנוסים בפני, ואתה אינך מנוסה לפני]. אמר לפניו: רבונו של עולם בחנני ונסני, שנאמר: "בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי" (תהלים כו, ב), אמר לו הקדוש ברוך הוא: מינסנא לך [אני אנסה אותך], ועבידנא מילתא בהדך [ועושה אני עוד דבר אחד], דלדידהו [שלהם, לאבות], לא הודעתינהו [הודעתי אותו להם] במה אני עתיד לנסותם, ואילו ביחס לך אנא קא מודענא [אני מודיע] לך דמנסינא לך [שאני מנסה אותך] בדבר ערוה. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו" (שמואל ב' יא, ב)…

*

דברים לשים אליהם לב במזמור השלישי כאן, תהילים נד – זהו מזמור הצלה מאויבים, וכאן 'באמתך' צמוד ל'הצמיתם'.

תהילים נד –

א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃

ב בְּבֹוא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ׃

ג אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הֹושִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי׃

ד אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי-פִי׃

ה כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה׃

ו הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי׃
(סומכי – תומכי)

ז (ישוב) יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם׃
(שוררי – אויבי, צוררי, ואולי – המביטים בי)

ח בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ אֹודֶה שִּׁמְךָ יהוה כִּי-טֹוב׃

ט כִּי מִכָּל-צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי׃
(ראתה עיני במפלתם)

*

דברים לשים אליהם לב במזמור הרביעי, מזמור פו – כאן המשורר מבקש ישועה, סליחה, וגם שמחה, מאלוהים רב החסד לקוראיו. והוא אף מייחד את האל, גם כנגד הגויים. גם כאן הוא נלחם באויביו, ואף מבקש מהאל שיעשה לו אות לטובה.
ביטוי ידוע מכאן – 'יחד לבבי ליראה שמך'.

תהילים פו –

א תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה-יהוה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי-עָנִי וְאֶבְיֹון אָנִי׃

ב שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי-חָסִיד אָנִי הֹושַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבֹּוטֵחַ אֵלֶיךָ׃

ג חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל-הַיֹּום׃

ד שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃

ה כִּי-אַתָּה אֲדֹנָי טֹוב וְסַלָּח וְרַב-חֶסֶד לְכָל-קֹרְאֶיךָ׃

ו הַאֲזִינָה יהוה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקֹול תַּחֲנוּנֹותָי׃

ז בְּיֹום צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי׃

ח אֵין-כָּמֹוךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃

ט כָּל-גֹּויִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבֹואוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃

י כִּי-גָדֹול אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאֹות אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ׃

יא הֹורֵנִי יהוה דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ׃

יב אֹודְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל-לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעֹולָם׃

יג כִּי-חַסְדְּךָ גָּדֹול עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאֹול תַּחְתִּיּ͏ָה׃

יד אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ-עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם׃

טו וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל-רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת׃
(כאן מידות ה' הכתובות אף בתורה)

טז פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה-עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן-אֲמָתֶךָ׃
(בן אמתך – בן שפחתך, ואולי נופל על לשון 'באמתך'. וכן ביטוי שחוזר בתהילים)

יז עֲשֵׂה-עִמִּי אֹות לְטֹובָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי-אַתָּה יהוה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי׃

*

רד"ק יפה גם כאן –
הורני – אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך וכי כולם עומדים בכחך וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע אהלך באמתך שהיא חכמת האלהות.

ואמר אהלך – כלומר יהיה לי דרך ללכת בה אף על פי שלא אוכל להשיג לבבי ליראה שמך, שלא יהא לבי פונה אילך ואילך אלא יחד אותי ליראה שמך ולא אירא מבני אדם אלא שמך לבדך אירא.

אבן עזרא –
ומלת יחד – מגזרת יחיד. או חבר מגזרת יחד.

מצודות –
יחד לבבי – עשה לי לב אחד ומחשבה אחת ליראה את שמך ולא אהיה תלוי ומסופק.
יחד – מלשון חד ואחד.

*

ורק להשלים את התמונה, נאמר כי הצירוף 'לאמתך' בא גם בדניאל פעם אחת –

כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתֹורַת מֹשֶׁה אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא-חִלִּינוּ אֶת-פְּנֵי יהוה אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ׃

דניאל ט, יג.