ישעיה ג, משבר הנהגה

ישעיה ג –
משפט ה' על מנהיגי העם
א כִּי הִנֵּה הָאָדֹון יהוה צְבָאֹות מֵסִיר מִירוּשָׁלַ͏ִם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן-לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן-מָיִם׃
(ה' מסיר כל דבר שאפשר להישען עליו. ובמדרש – 'אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים', בזמן טרום הגאולה)
ב גִּבֹּור וְאִישׁ מִלְחָמָה שֹׁופֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן׃
ג שַׂר-חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיֹועֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבֹון לָחַשׁ׃
(כל אלה ישללו)
ד וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ-בָם׃
(גם לרחבעם הצעירים יעצו עצה גרועה)
ה וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד׃
(העם ינגשו וילחצו זה את זה, ולא יכבדו את הזקנים והנכבדים. לפי חז"ל גם זה סימן לטרום הגאולה)
ו כִּי-יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה-לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ׃
(שמלה לך – יש לך בגד יפה, סימן עושר, המכשלה – השלטון, הממשלה, קח לך)
ז יִשָּׂא בַיֹּום הַהוּא לֵאמֹר לֹא-אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם׃
(הוא יתחמק מתפקידו ולא ירצה בו)
ח כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה נָפָל כִּי-לְשֹׁונָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל-יהוה לַמְרֹות עֵנֵי כְבֹודֹו׃
(למרות – להמרות. כל דיבורם ומעשיהם הם מרי בה')
ט הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אֹוי לְנַפְשָׁם כִּי-גָמְלוּ לָהֶם רָעָה׃
(זה ניכר במבע פניהם. או הכרת פניהם – העדפת המקורבים שלהם, לפי חלק מהמפרשים. לא כחדו – אף אינם מתביישים. ובכך מביאים על עצמם רעה)
י אִמְרוּ צַדִּיק כִּי-טֹוב כִּי-פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ׃
יא אֹוי לְרָשָׁע רָע כִּי-גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לֹּו׃
(פתגם כללי – הצדיק מקבל כצדקתו, והרשע כרשעתו)
יב עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעֹולֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בֹו עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ׃ ס
(מנהיגי העם עוללים, תינוקות, ונשים – בזמנו הדבר נחשב גרוע. הם מתעים, ואת דרך העם המסורתית והטובה משבשים)
יג נִצָּב לָרִיב יהוה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים׃
(ה' שופט את כל העולם, ולכן -)
יד יהוה בְּמִשְׁפָּט יָבֹוא עִם-זִקְנֵי עַמֹּו וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם׃
(הוא ישפוט גם את ראשי ישראל. הם ביערו את העם הנמשל לכרם, וגזלו את העניים)
טו (מלכם) מַּה- לָּכֶם  תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם-אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות׃ ס
(מדוע אתם מדכאים את העם, וכמו טוחנים את פני העניים?)

משפט ה' על בנות ציון
אציין רק כי כל קטע זה, יש בו יחס שלילי לא ברור כלפי נשים, והוא לא מתאים לימינו.
טז וַיֹּאמֶר יהוה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנֹות צִיֹּון וַתֵּלַכְנָה (נטוות) נְטוּיֹות גָּרֹון וּמְשַׂקְּרֹות עֵינָיִם הָלֹוךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה׃
(משקרות – בסיקרה, צבע אדום, ואולי נופל על לשון שקר. טפוף – בדילוגים קטנים. תעכסנה – יש המפרשים תכשיט כעין עכס, נחש, אך נראה שהיא מין תנועת רגליים)
יז וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנֹות צִיֹּון וַיהוה פָּתְהֵן יְעָרֶה׃ ס
(ושפח – בספחת, פתהן – ערוותן, פתחן, יערה – יחשוף כעירום)
יח בַּיֹּום הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים׃
יט הַנְּטִיפֹות וְהַשֵּׁירֹות וְהָרְעָלֹות׃
כ הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדֹות וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים׃
כא הַטַּבָּעֹות וְנִזְמֵי הָאָף׃
כב הַמַּחֲלָצֹות וְהַמַּעֲטָפֹות וְהַמִּטְפָּחֹות וְהָחֲרִיטִים׃
כג וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפֹות וְהָרְדִידִים׃
(כל אלה מיני לבושי נשים)
כד וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגֹורָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי-תַחַת יֹפִי׃
(הטוב יתהפך לרע, ולא אתעכב על הפרטים)

סיום –
כה מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה׃
(גבורותיך – גיבורייך)
כו וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב׃
(יתאבלו היושבים בפתחי העיר והיא תתרוקן).