עד מתי עשנת

התפרסם כי הוגשה עתירה לאיסור עישון במרפסות פרטיות ובחצרות הבתים. לדעתי, זו הגזמה פרועה. כבר שנים רבות רודפים את המעשנים, וכבר כתבתי על כך בכמה הזדמנויות. אבל להגביל אדם בתוך ביתו הפרטי? עד לאן נגיע?
לפי התרשמותי, החירות האנושית הולכת ומצטמצמת, בעיקר בתקופה האחרונה, וזה רק גורם נוסף באותו כיוון. לכן כתבתי בפייסבוק, כי אולי הדבר המצער ביותר בכל התקופה האחרונה הוא, שאני מוצא את עצמי מסכים עם ליברטריאנים. לפני כמה ימים אפילו כמעט שיתפתי פוסט של פייגלין, שאמר שלא ייכנס למקום שיכניס רק מחוסנים, גם לא לבית כנסת. פייגלין! האדם המתועב ביותר מבחינתי בזמן ריצתו האחרונה לכנסת, ומי שהצהרתי בפייסבוק שאם מישהו מחבריי תומך בו, שיודיע לי ואאנפרד אותו!
אכן, זמנים קשים מזמנים הפתעות, ומתברר שגם בליברטריאניות יש טוב, והוא – ערך החירות. ערך החירות צריך להיות מאוזן עם ערכים אחרים, ובראשם ערך השוויון, אף שיש הטוענים שכלל הוא אינו ערך, או נאמר – ערך הערבות ההדדית. אבל כיום, כשהחירות האישית כל-כך ננגסת, צריך לחזק ערך זה.
ועוד ליברטריאנית אחת ידועה היא איין ראנד, וגם היא נחשבה בעיניי מאוסה ואבי אבות הטומאה, באגואיזם הקר שלה וברמיסת החלש. אבל, כאמור, עתה לא רק ערך החירות ננגס, אלא גם הערבות ורוח החסד כמו נעלמו.

טוב, על כל זה לא אביא 'ראיות' מהתנ"ך, אבל אפשר לנצל הזדמנות זו לדבר על עישון. בעיקר בתנ"ך – אף ה' מעשן, וכלומר – אלוהים כועס. זו ממש תמונה ציורית של 'עשן היוצא מהנחיריים', כמו דרקון אולי.
ועשן הוא גם סימן לאי-בהירות, אך על כך כבר דיברתי בפוסט על הערפל, שהוא מקום האל בתנ"ך בכמה פסוקים.
וגם הקורבנות כללו עשן, אך גם על כך כבר דיברתי בפוסט על עתר-עשן.
אם כך, אסתפק בפסוק אחד אופייני –

יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.
תהילים פ, ה.

מלבי"ם –
עשנת – מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה׳.

ואני תמיד מצאתי פה רמז חבוי המעודד הפסקת עישון. ובאמת בסדנאות של קופת-חולים להפסקת עישון (בעזרת צ'מפיקס) אפשר לתלות שלט עם מילים אלו – 'עד מתי עשנת?'.