קהלת ט, חלק שני
על המוות, א-י, פרשתי קודם.
צרת פתאום טורפת את הקלפים –
יא שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרֹוץ וְלֹא לַגִּבֹּורִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי-עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם׃
(אין התאמה בין תכונה ותוצאתה הצפויה. המציאות בלתי צפויה)
יב כִּי גַּם לֹא-יֵדַע הָאָדָם אֶת-עִתֹּו כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצֹודָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזֹות בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפֹּול עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם׃
משל על עדיפות החכמה על הכוח
יג גַּם-זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדֹולָה הִיא אֵלָי׃
יד עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא-אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדֹול וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצֹודִים גְּדֹלִים׃
טו וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט-הוּא אֶת-הָעִיר בְּחָכְמָתֹו וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת-הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא׃
טז וְאָמַרְתִּי אָנִי טֹובָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׃
(לא ברור מדוע משל זה כל-כך מצא חן בעיני המחבר, שראה בו 'חוכמה גדולה', אליו – מבחינתו, אבל בשורה האחרונה הוא אומר שני דברים – א. מה שאמר, 'טובה חוכמה מכלי קרב', וב. שחוכמת המסכן בזויה, ולא מכירים לו טובה ולא נותנים לו כבוד. כל-כך נכון.
וחז"ל פירשהו כמשל על היצר הרע)
עוד על החוכמה –
יז דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מֹושֵׁל בַּכְּסִילִים׃
(הפך לפתגם נפוץ, ורבים מקביליו)
יח טֹובָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחֹוטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טֹובָה הַרְבֵּה׃
(להלן)
*
לפסוק האחרון – חטא אחד מקלקל הרבה מאוד, וכן הוא אומר בפרק הבא –
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.
קהלת י, א.
לכן נראה שהפרקים לא חולקו נכון.
פירושו, לפי מצודות –
זבובי מות – זבובים מתים כל אחד מהם שיפול לתוך שמן רוקח המריח הרבה, עם כל זה הזבוב הזה יבאיש את השמן ולא יפסיק הביאוש, כי הזבוב יביע את הביאוש כמעין הנובע, אם כן הרי דבר קל הפסיד דבר חשוב.
יקר מחכמה – כן אדם היקר וחשוב בעבור החכמה והכבוד הנמצא בו, עם כל זה אם גם ימצא בו סכלות מעט, משחית הסכלות את חשיבותו.
*
ובעניין עדיפות החוכמה על כלי קרב, הנה סיפור ארכימדס, מתוך ויקיפדיה –
הסופר בן המאה ה-2 לספירה לוציאן כתב כי במהלך המצור על סירקוסאי ארכימדס הרס ספינות אויב באש. מספר מאות מאוחר יותר יש אזכור בספרות כי ארכימדס השתמש במראות קעורות ענקיות כדי למקד את קרני השמש על ספינות בים כדי להביא להתחממותן עד לנקודת שרפה. האמינות ההיסטורית של קיום המכשיר היוותה נושא לדיון מתמשך מאז ימי הרנסאנס, ובניסויים בני ימינו הוכח כי כפי הנראה המראות שימשו יותר כדי לסנוור ולהרתיע את צוותי ספינות האויב. אחרי כישלונו הראשון לכבוש את סירקוסאי כינה מרקלוס את ארכימדס: "בריארוס (מפלצת מיתולוגית בעלת 100 זרועות) הנדסי, המשתמש בספינותיו כתרווד לשאיבת מי הים".
גם לאונרדו דה-וינצ'י, מלבד היותו צייר, עסק בייצור כל מלחמה –
באותה שנה, 1499, פלש למילאנו מלך צרפת, לואי ה-12. הרגיעה שידעה מילאנו עד לאותה פלישה באה לקיצה, ודה וינצ'י ניצל את ההזדמנות כדי להציע שוב את שירותיו כיצרן של כלי מלחמה. הפעם חלומו התגשם: ב-1502, 20 שנה אחרי המכתב לדוכס ספורצה, הוא נעשה מהנדס צבאי בפמליה של צ'זארה בורג'ה, אחד המג"דים הצרפתים. בהמשך גם עבד כמהנדס אצל המדינאי ניקולו מקיאוולי במערכה נגד פיזה והיה אחראי על תכנון סכרים, נתיבים ומכונות חפירה.
ראו –
https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5077578,00.html
*
המדרש האמור –
עין יעקב, נדרים ג׳:י״ח –
טז אָמַר רַב אַמִי בַּר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ט׳:י״ד) "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט,, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים". 'עִיר קְטַנָּה' זֶה הַגּוּף. 'וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט', אֵלּוּ הָאֵיבָרִים. 'וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ', זֶה יֵצֶר־הָרָע. 'וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים', אֵלּוּ עֲוֹנוֹת. 'וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם', זֶה יֵצֶר־הַטּוֹב. 'וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ', זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. 'וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא', דְּבִשְׁעַת יֵצֶר־הָרָע לֵית דְּמִדְכַּר לֵיהּ לְיֵצֶר־הַטּוֹב. (שם ז) "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם", זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר", אֵלּוּ שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וּשְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה וּפֶה.
הפסוק היומי 