איכה ג, פתיחה

נמשיך בקריאת איכה פרק ג, והפעם את ההתחלה, אחרי שפעם שעברה הבאתי את אותיות ט-כ באקרוסטיכון. יש לשים לב שכאן הפסוק השלישי באות ט בעצם כבר מתחיל עניין חדש.
בחלק זה המשורר מתאר רדיפה של האל אותו, באופן דומה מעט למשורר תהילים. אבל תקוותו היא שה' יפנה אליו לבסוף. כלומר, אותו הגורם המביא את הצרות, הוא גם זה המוציאו מהן. נקרא –

איכה ג

(א) אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.
(סבלתי עוני ממקל כעסו של האל)

(ב) אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.

(ג) אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם.
(האל מתמקד בי ושולח לי צרותיו)

(ד) בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי.
(בשרי נהיה בלוי)

(ה) בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה.
(מסביבי רעל וצרות)

(ו) בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם.

(ז) גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי.
(כנתון בנחושתיים, אזיקים)

(ח) גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי.
(סתם תפילתי ואינו שומע)

(ט) גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה.
(חסם דרכי באבנים ודרכי עיקם)

(י) דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אריה [אֲרִי] בְּמִסְתָּרִים.
(שמתאנה להרע)

(יא) דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם.
(דרכי עיקם ושיסה אותי. ויפשחני – רק כאן בא)

(יב) דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ.
(מתמקד בי)

(יג) הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ.
(חיציו)

(יד) הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם.
(הנביא זוכה ללעג)

(טו) הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה.
(וצער)

(טז) וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר.
(וסבל. הטביעני באפר)

(יז) וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה.
(התייאשתי ושכחתי את אפשרות הטובה)

(יח) וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהוָה.
(אבדה תקוותי. נצחי – לפי שטיינזלץ – נפשי הנצחית)

ועתה הוא פונה לאל –
(יט) זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ.

(כ) זָכוֹר תִּזְכּוֹר ותשיח [וְתָשׁוֹחַ] עָלַי נַפְשִׁי.
(תשוח – שחה, מתכופפת)

(כא) זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל.
(אך אקווה בגלל הדברים הבאים)

(כב) חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו.
(חסדיו ה' לא תמו. ואפשר גם – שלא כלינו)

(כג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.
(בכל בוקר מתחזקת אמונתך, או – תמיכתך)

(כד) חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ.
(ולכן אקווה לה')

(כה) טוֹב יְהוָה לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.
(והוא מיטיב לקוו)

(כו) טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהוָה.
(טוב לחכות בשקט לישועת ה').

*

מילים מיוחדות –
וַיְפַשְּׁחֵנִי (יא)
אבן עזרא –
ויפשחני – תרג׳ וישסף שמואל (שמואל א ט״ו:ל״ג), ופשח.

ואוסיף – פש – כמו שס השיסוי.

הִכְפִּישַׁנִי (טז)
אבן עזרא –
הכפישני – אין לו אח, והטעם: גאלני.

כלומר – גאל-לכלך, כמו רפש.

ורש"י –
הכפישני – ככלי הכפוי על פיו, אַדֵינְטֵיר בלעז. ויש דומה במשנה (בבלי יבמות ק״ו): פישון הגמל במדה כפושה מדד.

כלומר – מגזרת כפה-כפת.

*

ויפה להביא כאן את דבריה של יוכי ברנדס בספרה החדש 'כשאלוהים היה צעיר' –

"אבל אין לי כוונה לייגע אותי ואתכם בכל הפרטים. מי אמר שחייבים תמיד לקרוא סיפור שלם? פרשה שלמה? פרק שלם?
כדי לאהוב תנ"ך צריך לדעתי להשתחרר לא רק מן ההכרח להבין — אלא גם מן ההכרח לקרוא הכול."

– כשאלהים היה צעיר מאת יוכי ברנדס.