דמים בדמים נגעו

קצת ניכנס לעובי הקורה.
לפני כמה ימים התייחסתי לפרק שבו הפסוק הזה –

אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ.
הושע ד, ב.

הצגתי את הפרשנויות השונות, אך הן לא מניחות את הדעת בעיניי. למשל, אחת אומרת כי ההרוגים יהיו כה רבים, עד כי דם אחד ייגע בדם אחר. זה לא נראה לי.
מה כן? לי נראה שהכוונה שאנשים לא ישמרו מרחק מספיק אחד מהשני, אלא יהיו מעורבים זה בזה, כאילו דם נוגע בדם. לא תיעשה הבדלה, אינדבדואליזציה. וזה קרוב לרצחנות.
איך עושים הבדלה? על ידי השכלה. השכל מפריד את הישות מהגופניות וכך הופכת אותה לאוטונומית.
כמובן, יש גם 'אחדות דעים'. יש מחשבה משותפת ואף אחווה בקרבת רעיונות, אך זו היא כבר אחדות אחרת, טובה, שכן היא לא נוגעת לדם, אלא היא מופשטת.
ומכאן גם התשובה לשאלה, איך אנו דורשים מישראל להיות מאוחדים, אך גם נפרדים. נפרדים באישיות, אך מאוחדים בשותפות הגורל.
גם אין זה אומר שלכולם צריכה להיות אותה מחשבה, רק אותו רצון טוב. כך לדעתי.
אך מציאות אחרת, בה האחדות היא של דם, היא גם גזענית וגם רצחנית. סופה מובילה לשנאה.
לכן גם רעיון סגולת ישראל מכל העמים אינו יכול להיות רעיון גזעני, אלא רוחני. לא בדם שלהם ישראל מיוחדים, אלא באופי הרוחני של האומה.
דבר דומה אפשר אולי גם לומר על רעיון 'העם הנבחר', אבל למעשה זה נראה לי רעיון מסוכן מדי, שיותר מדי משתמשים בו כרעיון עליונות הגזע, אף כי גם לא מעטים מייחסים אותו לאיכות הרוחנית ולבשורה לעולם. אך לי נראה שאם נבחר הוא, הרי שהדבר נכון רק מבחינה היסטורית. התגלגלו הדברים כך שתורתו הפכה מרכזית בעולם, בעיקר דרך השפעתה על הנצרות ועל האיסלם. אבל בכל מקרה אין כאן נעלות גזעית בשום צורה. כך נראה לי.
סיכומו של דבר – מותר האדם, וכן העם – ברוחו.

או במילים אחרות, כך הוא אומר –

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ.

ישעיה ג, ד.

אחד בשני.