תהילים טו, דובר אמת בלבבו

עוד בעניין עוז.
ראיתי שמפלגת העבודה פרסמה הנחת מזוזה של הרב הרפורמי קריב, ושם נאמר 'ודובר אמת בלבבו'. נראה לי רלוונטי לעניין, אך תחילה נקרא את כל הפרק –

תהילים טו

א מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. ב הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. ג לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ. ד נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. ה כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

עתה, מהו דובר אמת בלבבו? מדוע לא בקול? אלא שיש דברים שאי אפשר לומר בקול, יש דברים שיפה להם הצנעה. אבל לפחות עם עצמך אתה צריך להיות כנה, לעשות חשבון נפש, להודות על האמת. לא כל דבר צריך להגיד.

והנה בהמשך – וחרפה לא נשא על קרובו. כלומר – לא המיט עליו חרפה, לא בייש אותו.

בזאת אין אני בא לשפוט את המעשה. קראתי בשקיקה את הספר, ואני מאמין לה שהיא עברה ימים לא קלים. אני פשוט מנסה לברר מה הדבר הנכון לעשות.

ולבסוף – לא רגל על לשונו, איסור רכילות שעליו כבר דיברתי.

*

אבן עזרא –
לא נשא – על דרך לא תשא שמע שוא. ויש אומרים: לא עשה דבר שיחרפו בו קרוביו.

מצודות –
לא נשא. לא הטיל על קרובו דבר חרפה:

מלבי"ם –
דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ, כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:

רד"ק –
ודבר אמת בלבבו: וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דבר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר ודבר אמת בלבבו שיקיים מה שחשב בלבבו לעשות טובה; וזה בענין משא ומתן… וכו'.