קהלת ח, חלק שני

קהלת ח –

הציות למלך – פסוקים א-ט – פירשתי קודם.

י וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקֹום קָדֹושׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן-עָשׂוּ גַּם-זֶה הָבֶל׃
(משל מוזר. כנראה מדבר ברשעים ששכחו להם את מעשי רשעתם)
יא אֲשֶׁר אֵין-נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל-כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי-הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשֹׂות רָע׃
(לא מיד נענשים על הרע. פתגם – משפט, ומילה פרסית)
יב אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לֹו כִּי גַּם-יֹודֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה-טֹּוב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו׃
(אבל בסוף יהיה טוב לצדיקים, עניין חוזר בתנ"ך, למשל בתהילים)
יג וְטֹוב לֹא-יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא-יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים׃
(גם בתהילים מושווים הרשעים לצל)
יד יֶשׁ-הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל׃
('צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', בלשון הגמרא)
טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת-הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין-טֹוב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם-לֶאֱכֹול וְלִשְׁתֹּות וְלִשְׂמֹוחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלֹו יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לֹו הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃
(בשבח השמחה וחיי העולם הזה, עניין חוזר בקהלת)
טז כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת-לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאֹות אֶת-הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל-הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיֹּום וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה׃
(כל הנעשה לא מניח לישון בשקט)
יז וְרָאִיתִי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצֹוא אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם-יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא׃
(אין להבין את דרכי האל, וכן אמר לעיל 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני').