קהלת ז – עיוות העולם

עוד מענייני חוכמה, ועל עולם שאינו מתוקן.

קהלת ז-

גישה פסימית –
א טֹוב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טֹוב וְיֹום הַמָּוֶת מִיֹּום הִוָּלְדֹו׃
(השם לפחות נשאר אחריך)
ב טֹוב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית-אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל-בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סֹוף כָּל-הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל-לִבֹּו׃
(פסימיסט)
ג טֹוב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי-בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב׃
(ובמקום אחר הוא אומר 'כעס בחיק כסילים ינוח'. לכן אמרו חז"ל שדבריו סותרים זה את זה ורצו לגנוז אותו. בכל מקרה זה חלק מתפיסתו הפסימית)
ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה׃
(אותו דבר. ומה עדיף להיות, חכם עצוב או שוטה שמח?)
ה טֹוב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים׃
(הנה התשובה, עדיפה דרך החוכמה המתונה)
ו כִּי כְקֹול הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם-זֶה הָבֶל׃
(כקול הקוצים הנשרפים מתחת לסיר, הולכים וכלים, אולי)
ז כִּי הָעֹשֶׁק יְהֹולֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת-לֵב מַתָּנָה׃
(לחץ רב לא מאפשר הגות שלווה, ומתנות מערערות על שיקול הדעת, ולכן 'שונא מתנות יחיה', 'שוחד בחיק חימה עזה', "שוחד יעוור עיניי חכמים' וכו')
ח טֹוב אַחֲרִית דָּבָר מ͏ֵרֵאשִׁיתֹו טֹוב אֶרֶךְ-רוּחַ מִגְּבַהּ-רוּחַ׃
(סבלנות)
ט אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעֹוס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ׃
(הפך הקודם, ובעבר פירשתיו)
י אַל-תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טֹובִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל-זֶה׃
(אין מקום לנוסטלגיה, העולם נע קדימה)
יא טֹובָה חָכְמָה עִם-נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ׃
(אדם בלי נחלה אינו אדם – קראתי איפשהו)
יב כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרֹון דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׃
(החוכמה מחייה, פירשתי קודם. ואולי הוא נמשך לקודם – טובה חוכמה עם נחלה, וכן חוכמה עם כסף).

העולם מעוות ולא מתוקן –
יג רְאֵה אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתֹו׃
יד בְּיֹום טֹובָה הֱיֵה בְטֹוב וּבְיֹום רָעָה רְאֵה גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל-דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה׃
(יום עסל יום בסל, ובעבר פירשתי זאת רבות. אין שלווה)
טו אֶת-הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקֹו וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתֹו׃
(אין צדק)
טז אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל-תִּתְחַכַּם יֹותֵר לָמָּה תִּשֹּׁומֵם׃
(גם כאן קהלת סותר דברי תורה, שממליצים כן להיות צדיק)
יז אַל-תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל-תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ׃
(מכאן שהסכלות ממיתה)
יח טֹוב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת-כֻּלָּם׃
(דרך האמצע)
יט הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר׃
(טובה חוכמה מכלי קרב, וכן מסופר בהיסטוריה היוונית למשל)
כ כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טֹּוב וְלֹא יֶחֱטָא׃
(מכאן מוסר הנוצרים)
כא גַּם לְכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל-תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע אֶת-עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ׃
כב כִּי גַּם-פְּעָמִים רַבֹּות יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם- (את) אַתָּה קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים׃
(מום שבך אל תראנו לחברך)
כג כָּל-זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחֹוקָה מִמֶּנִּי׃
(גם החוכמה השלמה לא בנמצא)
כד רָחֹוק מַה-שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ׃
(ככל שהזמן נמשך, דברים ישנים נשכחים)

על האישה
כה סַבֹּותִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבֹּון וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הֹולֵלֹות׃
(הרשע הוא טיפשות)
כו וּמֹוצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הִיא מְצֹודִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טֹוב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחֹוטֵא יִלָּכֶד בָּהּ׃
(תפיסה מיזוגנית של אישה הלוכדת ברשתה, או פשוט רתיעה מהיצר המיני)
כז רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבֹּון׃
(פסוק מסורבל, קהלת ניסה להבין)
כח אֲשֶׁר עֹוד-בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל-אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי׃
(שוב, תפיסה מיזוגנית, אין אפילו אישה אחת טובה. אבל במשלי נאמר – אשת חיל מי ימצא, כלומר אפשר למצוא).
כט לְבַד רְאֵה-זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנֹות רַבִּים׃
(פשטות, כמו שמלמד רבי נחמן מברבלב. אבל קהלת עצמו מנסה למצוא 'חשבון' כל הזמן).