על היעדר החוכמה

טוב ללמוד, אני בעד לימוד, אבל צריך לדעת שיש דברים שהלימוד לא מגיע אליהם. אי אפשר להכיל את הכול ולצפות את הכול.
מלבד זאת, בהיבט האקטואלי, אני רואה הרבה אנשים ששואלים 'איפה ההיגיון', בהחלטה זאת או אחרת. אבל למעשה אין היגיון ואני כבר מזמן לא מחפש אותו, או שההיגיון נסתר.
ומלבד זאת יש שחיתות גדולה, ופשע ורשע בכל. עד כדי כך שכבר אי אפשר לעמוד בזה.
על רקע זה אני נזכר בפסוק –

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה.
משלי כא, ל.

רש"י
"אין חכמה…" – אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה'; כל מקום שיש חלול השם, אין חולקין כבוד לרב.

רלב"ג
"אין חכמה". הנה לא תועיל חכמ' ותבונה ועצ' במה שיחשוב אדם לעשותו לנגד ה' כי אף אם יתחכם ויתבונן ויקח בו העצה היותר נכונה לא יוכל לשנות גזרת הש"י כלומר להגעתה כמו שיראה מענין מכירת יוסף ומספורים אחרים באו בדברי הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה כי לא תצטרך חכמה ותבונה ועצה בהשתדלות בהגעת חפציו לאשר הוא נגד ה' ואצלו ר"ל למי שהוא דבק בו כי הוא יישיר דרכיו וארחותיו באופן שיכונו מחשבותיו ולשני הפירושי' ימשך יפה מה שנזכר אחר זה:

מצודות
"אין חכמה" – לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום.

*

ועוד מענייני החוכמה, כבר הבאתי פסוקים אלה, אך עתה אחזור עליהם בגלל ההקשר –

יא אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם. יב אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם. יג נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ. יד יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ. טו וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן.
(כלומר, גדול כקטן לא יצליחו במעשיהם)
ישעיה יט.

כלומר, מצרים פה מוצגים כלא-חכמים, כבעלי עצה נבערה, ההולכת נגד רצון ה', ולכן נכשלת.

אך גם עם ישראל מתאפיין בתכונות אלה כמה פעמים. ראשונה להם היא בשירת האזינו –

ה שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. 
(כלומר מי ששיחת לאל נקרא 'לא בניו' ו'מום', או שהמום שבו גרם לשחיתות)
ו הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. 
דברים לב.

למותר לציין, שנמצאים גם כתובים הפוכים. ובהקשר זה כבר הבאתי את המדרש על 'כאשר הם עולים, הם עולים מעל לכוכבים, ולהפך'.

*

לבסוף, צריך לדעת כי החוכמה מביאה חיים –

כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
קהלת ז, יב.

לפי רש"י – החוכמה מביאה כסף, וכן חיים. אך לפי אבן עזרא, הרישא משמעה הפוכה –
כי – אז יהיה חוסה בצל החכמה ובצל הכסף – לכן יש הפרש בין צל החכמה וצל הכסף, שהחכמה תחיה בעליה, כי החכמה היא צורת הנשמה העליונה שאיננה מתה במות הגוף.

ולהיפך –
הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה.
איוב ד, כא.

מצודות –
"הלא נסע וגו'" – יתרון החכמה אשר ניתן בהם יותר משאר בע"ח הלא נסע והלך מהם כי המקריים המתהוים מזולתם ומעצמם המה יסבבו להשליך החכמה מנגד ולזה ימותו ולא ימצאו חכמה ר"ל יהיה לבם צפון מחכמה עד כי ימותו ובהיות כן איה א"כ שלימות האדם לחשוב אשר יצדק מאלוה.

וכן הוא אומר –
כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל כֵּן לֹא תְרֹמֵם.
איוב יז, ד.

על כן לא תרומם – יש מפרשים לא תרומם על-ידם, אך הניקוד לא מתאים, ואבן עזרא מדייק ואומר – לא תרומם אותם. כי – לבם צפנת והסתרת מהשכל.