עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ.
עובדיה א, ז.
אציג את הפירוש שלי, לפי פרשנויות שראיתי.
הפסוק מדבר אנשים, שהלכו עם הנמען עד גבול אויביו, ולדעת כמה פרשנים שם זנחוהו. הם פיתו אותו והצליחו בזה, אלה שנראו כמו אנשי שלומו, ובעצם הם חפצי רעתו, ולדעתי לחמך – אולי לוחמיך, או הסועדים איתך. ישימו מזור תחתיך – יש מפרשים מלשון מחלה, החלו אותך, ויש מפרשים שמו רפואה תחתיך, אלא שאין בה תבונה. ו-אין תבונה בו, יש המפרשים באותו המפותה, כאותו שהלך כצאן לטבח.
כך נראה לי. ויבין המבין מה שרוצה מזה. אבל כמובן ההקשר הראשון הוא המלחמה באדום.
הפסוק היומי 