ישעיה לח – מחלת חזקיהו ותפילתו

המשך הסיפור ישעיה לו-לט (מקביל למלכים ב, יח-כ) –

ישעיה לח –

מחלת חזקיהו
א בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹוא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמֹוץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יהוה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה׃
ב וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל-הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יהוה׃
ג וַיֹּאמַר אָנָּה יהוה זְכָר-נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטֹּוב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדֹול׃ ס ד וַיְהִי דְּבַר-יהוה אֶל-יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר׃
ה הָלֹוךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת-דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יֹוסִף עַל-יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה׃
ו וּמִכַּף מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנֹּותִי עַל-הָעִיר הַזֹּאת׃
ז וְזֶה-לְּךָ הָאֹות מֵאֵת יהוה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יהוה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר׃
ח הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל הַמַּעֲלֹות אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלֹות אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלֹות וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלֹות בַּמַּעֲלֹות אֲשֶׁר יָרָדָה׃ ס
(אות זה של החזרת השמש לאחור, כביכול, הוא מחוץ לסדר הטבע, והוא נושא לעיון פילוסופי. איני זוכר אם הרמב"ם מתייחס אליו. לגבי תחילת הסיפור – ראו בהמשך).

תפילת חזקיהו
ט מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֲלֹתֹו וַיְחִי מֵחָלְיֹו׃
י אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאֹול פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנֹותָי׃
(בדמי חיי – באמצע חיי, פוקדתי – אאבד יתר שנותיי)
יא אָמַרְתִּי לֹא-אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא-אַבִּיט אָדָם עֹוד עִם-יֹושְׁבֵי חָדֶל׃
(יושבי חדל – העולם הזה. אולי מפני שהוא אכן חדל ומגיע לסופו. וכן מופיע בשיכול אותיות – חלד)
יב דֹּורִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיֹּום עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי׃
(ביתי נעקר ממני – או דורי פרש ממני – כאוהל רועים, קיצרתי את חיי כחוט הנקרע, השמדת אותי ביום אחד. כאן משל 'חוט החיים')
יג שִׁוִּיתִי עַד-בֹּקֶר כּ͏ָאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמֹותָי מִיֹּום עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי׃
(זעקתי עד הבוקר, שברת כאריה עצמותי. מיום עד לילה תשלימני – חזרה, ואולי שגיאת העתקה, אף כי מתאים למקצב)
יד כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיֹּונָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרֹום אֲדֹנָי עָשְׁקָה-לִּי עָרְבֵנִי׃
(כסיס ועגור יללתי והמיתי כיונה, הרמתי עיניי לשמים, ה', אני עשוק, הצל אותי)
טו מָה-אֲדַבֵּר וְאָמַר-לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל-שְׁנֹותַי עַל-מַר נַפְשִׁי׃
(ומה אומר, וכך רצון האל)
טז אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל-בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי׃
(ה', על דברים כאלה חיים ובהם חיי נפשי)
יז הִנֵּה לְשָׁלֹום מַר-לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל-חֲטָאָי׃
(מר לי מר – המיר, החליף, את המרירות. או – כשבא השלום על העיר, לי באה מרירות גדולה)
יח כִּי לֹא שְׁאֹול תֹּודֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא-יְשַׂבְּרוּ יֹורְדֵי-בֹור אֶל-אֲמִתֶּךָ׃
(אין תפילה בשאול)
יט חַי חַי הוּא יֹודֶךָ כָּמֹונִי הַיֹּום אָב לְבָנִים יֹודִיעַ אֶל-אֲמִתֶּךָ׃
כ יהוה לְהֹושִׁיעֵנִי וּנְגִנֹותַי נְנַגֵּן כָּל-יְמֵי חַיֵּינוּ עַל-בֵּית יהוה׃
כא וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל-הַשְּׁחִין וְיֶחִי׃
(מעניין כי גם לאחר התפילה נדרש מעשה מאת הנביא – מריחת דבלת תאנים)
כב וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אֹות כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יהוה׃ ס
(בפסוק האחרון הוא שואל האם באמת יחיה, ורוצה להגיע למקדש להודות על רפואתו, אך אין כאן תשובה. לכן אולי הפסוק אינו במקומו).

*

בנוגע לחלק הראשון, הכרח הוא להביא את המדרש הידוע, כאן מתוך ספר האגדה –

תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י, עמוד א.

חִזְקִיָּהוּ אָמַר: יָבוֹא יְשַׁעְיָהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בְּאֵלִיָּהוּ שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אַחְאָב;

וִישַׁעְיָהוּ אָמַר: יָבוֹא חִזְקִיָּהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אֱלִישָׁע.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ

וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה.

"וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ. .. וַיֹּאמֶר … כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (ישעיהו לח, א) –

"מֵת אַתָּה" – בָּעוֹלָם הַזֶּה,

"וְלֹא תִחְיֶה" – בָּעוֹלָם הַבָּא.

אָמַר לוֹ חִזְקִיָּהוּ: כָּל כָּךְ לָמָּה?

אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָשָׂאתָ אִשָּׁה.

אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאָה לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנִּי בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים.

אָמַר לוֹ: מָה לְךָ אֵצֶל כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

מָה שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ עֲשֵׂה – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ. 

אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו תֵּן לִי בִּתְּךָ; אֶפְשָׁר תִּגְרֹם זְכוּת שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ וְיֵצְאוּ מִמֶּנִּי בָּנִים מְהֻגָּנִים. 

אָמַר לוֹ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה.

אָמַר לוֹ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא!

כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: "אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם – אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים". 

לְסוֹף נָתַן לוֹ יְשַׁעְיָהוּ בִּתּוֹ.

יָצְאוּ מִמֶּנּוּ מְנַשֶּׁה וְרַבְשָׁקֶה.

פַּעַם אַחַת הִרְכִּיבָם עַל כְּתֵפָיו לְהוֹלִיכָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

אָמַר אֶחָד מֵהֶם: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּעֲלוּ בּוֹ דָּגִים.

אָמַר הַשֵּׁנִי: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּן לַעֲבוֹדָה זָרָה.

חֲבָטָם בְּקַרְקַע. מְנַשֶּׁה חָיָה וְרַבְשָׁקֶה מֵת.

*

עוד הערה לפסוק יג –

שִׁוִּיתִי עַד-בֹּקֶר כּ͏ָאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמֹותָי מִיֹּום עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי׃

כאן הארי משבר עצמות, בדומה לפסוק הידוע מתהילים כב, יז –

כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.

שכידוע, הנוצרים מסבירים אותו אחרת, מלשון 'כארו', שאין לה זכר בצורה זו, במובן דקרו. (אף כי כן יש כרה וגם קרה במובן קרוב).