ישעיה לו – ובא על כפו ונקבה

בריאיון עם בני גנץ, אמנון אברמוביץ' ציטט פסוק אחד מישעיה יט. נקרא את הפרק כולו, ואת הפסוק אדגיש. ואדגיש עוד שזה פסוק ששמתי לב אליו מזמן, שכן הוא מתאר את ההיסתמכות על מצרים בחריפות.
ישעיה לו –

פלישת סנחריב
א וַיְהִי בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרֹות וַיִּתְפְּשֵׂם׃
ב וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַב-שָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלַ͏ְמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיֹונָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹובֵס׃
ג וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיֹואָח בֶּן-אָסָף הַמַּזְכִּיר׃
ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב-שָׁקֵה אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדֹול מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחֹון הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ׃
ה אָמַרְתִּי אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי׃
(חשבת כי די בדיבורים כדי לנצח במלחמה?)
ו הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפֹּו וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו׃
(זה הפסוק המדובר. מדמה את מצרים למקל שבור שאי אפשר להישען עליו, והנשען יוצר לו חור ביד. ונקבה – גם רמז למין הנקבי, וראו בסוף)
ז וְכִי-תֹאמַר אֵלַי אֶל-יהוה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלֹוא-הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת-בָּמֹתָיו וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ׃
(כלומר רב-שקה רואה בהסרת המזבחות בידי חזקיה מעשה נגד האל, ואיך יסתמך עליו?)
ח וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם-תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם׃
(התערב – התחרה)
ט וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת (שר) אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל-מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים׃
י וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יהוה עָלִיתִי עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ יהוה אָמַר אֵלַי עֲלֵה אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ׃
(נימוק שני – סנחריב בא בדבר ה')
יא וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא וְיֹואָח אֶל-רַב-שָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים (מבינים) אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית (עברית) בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹומָה׃
(כאן לראשונה נזכרת השפה העברית, והיא נקראת יהודית)
יב וַיֹּאמֶר רַב-שָׁקֵה הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹומָה לֶאֱכֹל אֶת- (חראיהם) צֹואָתָם וְלִשְׁתֹּות אֶת- (שיניהם) מֵימֵי רַגְלֵיהֶם  עִמָּכֶם׃
(שבקרוב יאכלו את צואתם וישתו את השתן שלהם, בגלל המצור. ויש כאן תיקון סופרים של מה שנתפס כלשון גסה)

נאום רבשקה לעם
יג וַיַּעֲמֹד רַב-שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקֹול-גָּדֹול יְהוּדִית וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדֹול מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
יד כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא-יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם׃
טו וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יהוה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יהוה לֹא תִנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
טז אַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ ס כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנֹו וְאִישׁ תְּאֵנָתֹו וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹורֹו׃ יז עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירֹושׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים׃
יח פֶּן-יַסִּית אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר יהוה יַצִּילֵנוּ הַהִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגֹּויִם אִישׁ אֶת-אַרְצֹו מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
יט אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם וְכִי-הִצִּילוּ אֶת-שֹׁמְרֹון מִיָּדִי׃
כ מִי בְּכָל-אֱלֹהֵי הָאֲרָצֹות הָאֵלֶּה אֲשֶׁר-הִצִּילוּ אֶת-אַרְצָם מִיָּדִי כִּי-יַצִּיל יהוה אֶת-יְרוּשָׁלַ͏ִם מִיָּדִי׃
(נימוק שלישי – אלוהי העמים האחרים לא הצילו אותם מסנחריב, ולמה שכאן המצב יהיה שונה?)
כא וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא-עָנוּ אֹתֹו דָּבָר כִּי-מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ׃
(מעין חרם)
כב וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּופֵר וְיֹואָח בֶּן-אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל-חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּידוּ לֹו אֵת דִּבְרֵי רַב-שָׁקֵה׃ ס

הסיפור ממשיך בפרק הבא, וכדאי לקרוא. זהו סיפור של ארבעה פרקים, המופיע עם בישעיה לו-לט, והן במלכים, בשינויים קלים.

ובעניין 'ובא בכפו ונקבה', שאמרתי שרומז גם למין הנקבי. חיזוק לכך אפשר למצוא בפסוק הבא –

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו.
ישעיה יט, טז.

רב-שקה – שם כללי לשר חשוב, כדוגמת 'שר המשקים'.