ישעיה לד, זפת

זפת בחופי ישראל, זו הזדמנות להיזכר בזפת בתנ"ך. תיבת משה כוסתה בזפת, אך המילה מופיעה עוד בישעיה. כאן מוזכרות חיות רבות, שלא אפרט אודותיהן –

ישעיה לד

זעם ה' על האומות ועל אדום
א קִרְבוּ גֹויִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל-צֶאֱצָאֶיהָ׃
ב כִּי קֶצֶף לַיהוה עַל-כָּל-הַגֹּויִם וְחֵמָה עַל-כָּל-צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח׃
ג וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם׃
ד וְנָמַקּוּ כָּל-צְבָא הַשָּׁמַיִם (הכוכבים) וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר (יגוללו כספר) הַשָּׁמָיִם וְכָל-צְבָאָם יִבֹּול כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה׃ (יפלו כמו שתאנה נופלת מעץ)
ה כִּי-רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל-אֱדֹום תֵּרֵד וְעַל-עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט׃
ו חֶרֶב לַיהוה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיֹות אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהוה בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדֹול בְּאֶרֶץ אֱדֹום׃
ז וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם-אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן׃
ח כִּי יֹום נָקָם לַיהוה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיֹּון׃
ט וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה׃
י לַיְלָה וְיֹומָם לֹא תִכְבֶּה לְעֹולָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדֹּור לָדֹור תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ׃
יא וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפֹּוד (קיפוד, או עוף) וְיַנְשֹׁוף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ-בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו-תֹהוּ וְאַבְנֵי-בֹהוּ׃
(חיות אלה ישכנו בה. תוהו ובוהו – צירוף הנמצא כידוע גם בסיפור הבריאה)
יב חֹרֶיהָ (נכבדיה, יהיו בה) וְאֵין-שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ וְכָל-שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס׃
יג וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמֹּושׂ וָחֹוחַ בְּמִבְצָרֶיהָ (מיני קוצים) וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנֹות יַעֲנָה׃
יד וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת-אִיִּים וְשָׂעִיר עַל-רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ-שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנֹוחַ׃ (חיות של מקומות נטושים. איים – לפי רש"י חתולים. לילית – במדרש שם שדה)
טו שָׁמָּה קִנְּנָה קִפֹּוז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ אַךְ-שָׁם נִקְבְּצוּ דַיֹּות אִשָּׁה רְעוּתָהּ׃
טז דִּרְשׁוּ מֵעַל-סֵפֶר יהוה וּקְרָאוּ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ כִּי-פִי הוּא צִוָּה וְרוּחֹו הוּא קִבְּצָן׃
(תקראו מה שכתוב בנבואה וראו שיתגשם)
יז וְהוּא-הִפִּיל לָהֶן גֹּורָל וְיָדֹו חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו עַד-עֹולָם יִירָשׁוּהָ לְדֹור וָדֹור יִשְׁכְּנוּ-בָהּ׃ ס
(זה מעשה ה')

*

לשונית
זפת, וכן מופיע שזף על שם השחרות.

זֶֿפֶת
(מילון המקרא, ספיר) –
חומר דָליק המוּפק מסוגי עצים, כאמור בפסוק: "וַתַּחְמְרָה בחֵמָר וּבַזָפֶת" (שמות ב, 3). נראה שהוא בִּיטוּמֶן נוזל.

(והמצב אכן מזופת…)