ירמיה לו – האח המבוערת

ביום שלג קר כזה הרבה אנשים מדליקים את האח. זה הזמן להיזכר באח המבוערת הנזכרת בספר ירמיה (אש הוא לשון נקבה, מתברר…).
הסיפור הוא פשוט – ירמיה עצור ולא יכול להגיע לומר את דברו, אז הוא כותב את הדברים לברוך בן נריה, עוזרו, ושולח אותו במקומו. ברוך מגיע לעם, ואז למלך, וקורא את המגילה, אך המלך קורע אותה ומשליך אותה אל האח. אז ירמיה כותב מגילה חדשה, עם ניבויים קשים, שהיא אף ארוכה ומפורטת מהראשונה.
מפרק זה אנו לומדים גם את אופן היחסים בין הנביא ועוזרו, כשנראה היה מקובל, וכי כנראה ברוך בן נריה היה זה שהעלה את דברי ירמיה על הכתב. אגב, גם מבחינה היסטורית, עד היום ממש מקובל שלאיש גדול יש ביוגרף אישי, שמתלווה אליו ומספר את סיפורו.
נקרא –

ירמיה לו –

שריפת מגילת הספר
א וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהֹויָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה לֵאמֹר׃
ב קַח-לְךָ מְגִלַּת-סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל-יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה וְעַל-כָּל-הַגֹּויִם מִיֹּום דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיֹּום הַזֶּה׃
ג אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשֹׂות לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכֹּו הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם׃ ס ד וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ אֶת-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל-דִּבְרֵי יהוה אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלָיו עַל-מְגִלַּת-סֵפֶר׃
ה וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת-בָּרוּךְ לֵאמֹר אֲנִי עָצוּר לֹא אוּכַל לָבֹוא בֵּית יהוה׃
ו וּבָאתָ אַתָּה וְקָרָאתָ בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר-כָּתַבְתָּ-מִפִּי אֶת-דִּבְרֵי יהוה בְּאָזְנֵי הָעָם בֵּית יהוה בְּיֹום צֹום וְגַם בְּאָזְנֵי כָל-יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם׃
ז אוּלַי תִּפֹּל תְּחִנָּתָם לִפְנֵי יהוה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכֹּו הָרָעָה כִּי-גָדֹול הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר יהוה אֶל-הָעָם הַזֶּה׃
ח וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי יהוה בֵּית יהוה׃ ס ט וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהֹויָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צֹום לִפְנֵי יהוה כָּל-הָעָם בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְכָל-הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלָ͏ִם׃
י וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת-דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יהוה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן-שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיֹון פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יהוה הֶחָדָשׁ בְּאָזְנֵי כָּל-הָעָם׃
יא וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן-גְּמַרְיָהוּ בֶן-שָׁפָן אֶת-כָּל-דִּבְרֵי יהוה מֵעַל הַסֵּפֶר׃
יב וַיֵּרֶד בֵּית-הַמֶּלֶךְ עַל-לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר וְהִנֵּה-שָׁם כָּל-הַשָּׂרִים יֹושְׁבִים אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וּדְלָיָהוּ בֶן-שְׁמַעְיָהוּ וְאֶלְנָתָן בֶּן-עַכְבֹּור וּגְמַרְיָהוּ בֶן-שָׁפָן וְצִדְקִיָּהוּ בֶן-חֲנַנְיָהוּ וְכָל-הַשָּׂרִים׃
יג וַיַּגֵּד לָהֶם מִכָיְהוּ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמֵעַ בִּקְרֹא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר בְּאָזְנֵי הָעָם׃
יד וַיִּשְׁלְחוּ כָל-הַשָּׂרִים אֶל-בָּרוּךְ אֶת-יְהוּדִי בֶּן-נְתַנְיָהוּ בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ בֶן-כּוּשִׁי לֵאמֹר הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר קָרָאתָ בָּהּ בְּאָזְנֵי הָעָם קָחֶנָּה בְיָדְךָ וָלֵךְ וַיִּקַּח בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּהוּ אֶת-הַמְּגִלָּה בְּיָדֹו וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם׃
טו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֵׁב נָא וּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵינוּ וַיִּקְרָא בָרוּךְ בְּאָזְנֵיהֶם׃
טז וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ אֶל-בָּרוּךְ הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
יז וְאֶת-בָּרוּךְ שָׁאֲלוּ לֵאמֹר הַגֶּד-נָא לָנוּ אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו׃
יח וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל-הַסֵּפֶר בַּדְּיֹו׃ פ

(אגב, כאן יש הומור תנ"כי. הם שואלים את ברוך 'איך כתבת את הדברים האלה?', במובן – איך העזת לכתוב? אבל הוא עונה להם כאילו שאלו שאלה טכנית – כתבתי בדיו. הדבר, אגב, מזכיר את דבריו של המלט של שייקספיר, כשנשאל על-ידי המלך – 'מה בפיך?', השיב – 'לשון וגם אוויר', לפחות לפי תרגום אחד. ונמשיך – )

יט וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-בָּרוּךְ לֵךְ הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ וְאִישׁ אַל-יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם׃
כ וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ חָצֵרָה וְאֶת-הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ בְּלִשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וַיַּגִּידוּ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים׃
כא וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-יְהוּדִי לָקַחַת אֶת-הַמְּגִלָּה וַיִּקָּחֶהָ מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי כָּל-הַשָּׂרִים הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ׃
כב וְהַמֶּלֶךְ יֹושֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי וְאֶת-הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת׃
כג וַיְהִי כִּקְרֹוא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתֹות (קטעים) וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל-הָאָח עַד-תֹּם כָּל-הַמְּגִלָּה עַל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל-הָאָח׃
כד וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת-בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל-עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
כה וְגַם אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ בַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת-הַמְּגִלָּה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם׃
כו וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת-יְרַחְמְאֵל בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְאֶת-שְׂרָיָהוּ בֶן-עַזְרִיאֵל וְאֶת-שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן-עַבְדְּאֵל לָקַחַת אֶת-בָּרוּךְ הַסֹּפֵר וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיַּסְתִּרֵם יהוה׃ ס כז וַיְהִי דְבַר-יהוה אֶל-יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת-הַמְּגִלָּה וְאֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃
כח שׁוּב קַח-לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת וּכְתֹב עָלֶיהָ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהֹויָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה׃
כט וְעַל-יְהֹויָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יהוה אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת-הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא-יָבֹוא מֶלֶךְ-בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ ס ל לָכֵן כֹּה-אָמַר יהוה עַל-יְהֹויָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא-יִהְיֶה-לֹּו יֹושֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד וְנִבְלָתֹו תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיֹּום וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה׃
לא וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל-זַרְעֹו וְעַל-עֲבָדָיו אֶת-עֲוֹנָם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶל-אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ׃ ס לב וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהֹויָקִים מֶלֶךְ-יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעֹוד נֹוסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה׃ ס

(נוסף עליהם – יש פה מוסר השכל. כשאתה מנסה להעלים בעיה בלי להתייחס אליה, היא רק גדלה).