ירמיה ה – החטא בכל

ירמיה ה
חטאי ירושלים ויהודה
א שֹׁוטְטוּ בְּחוּצֹות יְרוּשָׁלַ͏ִם וּרְאוּ-נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחֹובֹותֶיהָ אִם-תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם-יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ׃
(ראו למטה)
ב וְאִם חַי-יהוה יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ׃
(משקרים)
ג יהוה עֵינֶיךָ הֲלֹוא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא-חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב׃
(ה', אתה רוצה יושר, אך כל המכות שלך בהם לא עוזרות)
ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ-דַּלִּים הֵם נֹואֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם׃
ה אֵלֲכָה-לִּי אֶל-הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אֹותָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יהוה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מֹוסֵרֹות׃
(מקטן ועד גדול תועים – עניין חוזר בנביאים)
ו עַל-כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבֹות יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל-עָרֵיהֶם כָּל-הַיֹּוצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ (משבותיהם) מְשׁוּבֹותֵיהֶם ׃
(החיות כמשל, כנראה)
ז אֵי לָזֹאת (אסלוח) אֶסְלַח-לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אֹותָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זֹונָה יִתְגֹּדָדוּ׃
(חטאי שבועה לא בשם ה' וזנות)
ח סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ׃
(כמו סוסים מיוחמים צהלו אל נשות רעיהם)
ט הַעַל-אֵלֶּה לֹוא-אֶפְקֹד נְאֻם-יהוה וְאִם בְּגֹוי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃
(משפט חוזר, הסוגר קטע)

י עֲלוּ בְשָׁרֹותֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל-תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישֹׁותֶיהָ כִּי לֹוא לַיהוה הֵמָּה׃
(הרסו את הכרם, אך השאירו שארית – רעיון חוזר)
יא כִּי בָגֹוד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם-יהוה׃
יב כִּחֲשׁוּ בַּיהוה וַיֹּאמְרוּ לֹא-הוּא וְלֹא-תָבֹוא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לֹוא נִרְאֶה׃
(התעלמו מה' ולא פחדו מעונש)
יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם׃ ס
(לא האמינו בדבר הנביאים)

יד לָכֵן כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאֹות יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם׃
(דבר ה' ביד הנביא – כפטיש יפוצץ סלע)
טו הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גֹּוי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יהוה גֹּוי אֵיתָן הוּא גֹּוי מֵעֹולָם הוּא גֹּוי לֹא-תֵדַע לְשֹׁנֹו וְלֹא תִשְׁמַע מַה-יְדַבֵּר׃
(הבבלים)
טז אַשְׁפָּתֹו כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבֹּורִים׃
(נרתיק החיצים שלו כקבר פתוח, רחב)
יז וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנֹותֶיךָ יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּוטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב׃
(יחריב ויבזוז)
יח וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם-יהוה לֹא-אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה׃
(השארית)
יט וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יהוה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אֹותִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם׃ ס

כ הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר׃
כא שִׁמְעוּ-נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ׃
(ובדומה – 'עם נבל ולא חכם')
כב הַאֹותִי לֹא-תִירָאוּ נְאֻם-יהוה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי חֹול גְּבוּל לַיָּם חָק-עֹולָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ׃
(האל השולט בים. במיתולגיה הקדומה הים הוא ישות שהאל נלחם בה)
כג וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סֹורֵר וּמֹורֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ׃
(כבן הסורר ומורה שבתורה)
כד וְלֹא-אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת-יהוה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם (וירה) יֹורֶה וּמַלְקֹושׁ בְּעִתֹּו שְׁבֻעֹות חֻקֹּות קָצִיר יִשְׁמָר-לָנוּ׃
כה עֲוֹנֹותֵיכֶם הִטּוּ-אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטֹּוב מִכֶּם׃
כו כִּי-נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ׃
(יש רשעים הצדים אנשים במלכודות)
כז כִּכְלוּב מָלֵא עֹוף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל-כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ׃
כח שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ (שמנים) גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי-רָע דִּין לֹא-דָנוּ דִּין יָתֹום וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיֹונִים לֹא שָׁפָטוּ׃
כט הַעַל-אֵלֶּה לֹא-אֶפְקֹד נְאֻם-יהוה אִם בְּגֹוי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ ס
(פסוק חוזר וחותם)

ל שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ׃
לא הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ-בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל-יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ׃
(שוב, גם הנביאים חוטאים, החטא בכל)

*

דומה לפסוק א, שאומר שכולם סרו מהדרך, אנו מוצאים בעוד כמה מקומות –

הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה-טֹוב אֵין גַּם-אֶחָד׃
תהילים יד, ג.

ופסוק דומה –
כֻּלֹּו סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה-טֹוב אֵין גַּם-אֶחָד׃

תהילים נג, ד.

והפוך לו –
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב׃

תהילים קטז, יא.

ובתמונת הגאולה –
וַיַּרְא כִּי-אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתֹּומֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתֹּושַׁע לֹו זְרֹעֹו וְצִדְקָתֹו הִיא סְמָכָתְהוּ׃

ישעיה נט, טז.

וכן באותו עניין –
 כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכֹּו פָּנִינוּ וַיהוה הִפְגִּיעַ בֹּו אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ׃

ישעיה נג, ו.