יחזקאל לד – נבואת הרועים

עלה בדעתי כי שלטון נתניהו מתאפיין בשלושה שי"נים – שקר, שנאה (ושיסוי העם זה בזה) ושוד עניים. את השקר ראיינו למשל בריאיון שנתן אתמול ליונית לוי, שמצאו בו שקרים רבים. את השנאה והשיסוי בעם אנו רואים כל הזמן. זה התחיל מהיציאה שלו נגד כל מוסדות המדינה – התקשורת, בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה ועוד. ואחר-כך באה תגובת הנגד של התנגדות לו. כך אני רואה את זה, בניגוד לאבישי בן חיים, למשל. וכמובן, שנאה ושיסוי כלפי הערבים והשמאלנים תמיד הייתה. ואת שוד העניים אנו רואים במדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, שמתקרבת לקפיטליזם חזירי, שבה הוא מתפאר כל הזמן, ואף מתמקד בהישגי המדינה, האדירים בעיניו. אך הוא מתעלם מהעניים, שכמותם באוכלוסייה גדולה מאוד (אך תומכיו נוטים לבטל עובדה זו ולהתכחש אליה), וכן מבעיות של מגזרים – החרדים, הערבים, וכמובן, כמובן – הפלסטינים. זו היא מדיניות של רדיפת-בצע, והיא מנוגדת לתכונות המנהיגים המצוינות בתורה, כפי שהבאתי לפני כמה ימים – אנשי אמת, שונאי בצע וכו', ממש הפוך.
אז החזות הקשה הזו הזכירה לי פרק אחד מיחזקאל, אף שיש פרקים נוספים האומרים דברים דומים (וראו את הפוסט שלי מלא מזמן על הרועים הרעים). אז נקרא (לא צריך הרבה הסברים) –

יחזקאל לד –

על רועי ישראל
א וַיְהִי דְבַר-יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃
ב בֶּן-אָדָם הִנָּבֵא עַל-רֹועֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֹוי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אֹותָם הֲלֹוא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים׃
(מן הראוי שאת הצאן ירעו הרועים)
ג אֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ׃
ד אֶת-הַנַּחְלֹות לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחֹולָה לֹא-רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ׃
(כמצרים)
ה וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה׃
ו יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל-הֶהָרִים וְעַל כָּל-גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דֹּורֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ׃
ז לָכֵן רֹעִים שִׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יהוה׃
ח חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם-לֹא יַעַן הֱיֹות-צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה וְלֹא-דָרְשׁוּ רֹעַי אֶת-צֹאנִי וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אֹותָם וְאֶת-צֹאנִי לֹא רָעוּ׃ ס ט לָכֵן הָרֹעִים שִׁמְעוּ דְּבַר-יהוה׃
י כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעֹות צֹאן וְלֹא-יִרְעוּ עֹוד הָרֹעִים אֹותָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה׃ ס יא כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי-אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים׃
(אשגיח עליהן)
יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרֹו בְּיֹום-הֱיֹותֹו בְתֹוךְ-צֹאנֹו נִפְרָשֹׁות כֵּן אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל-הַמְּקֹומֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיֹום עָנָן וַעֲרָפֶל׃
(מכאן מזמור ראש השנה הידוע)
יג וְהֹוצֵאתִים מִן-הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצֹות וַהֲבִיאֹתִים אֶל-אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מֹושְׁבֵי הָאָרֶץ׃
יד בְּמִרְעֶה-טֹּוב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרֹום-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טֹּוב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃
טו אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם (מלשון רביצה) נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
טז אֶת-הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת-הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת-הַחֹולָה אֲחַזֵּק וְאֶת-הַשְּׁמֵנָה וְאֶת-הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט׃
יז וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין-שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים׃
יח הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטֹּוב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם וּמִשְׁקַע-מַיִם תִּשְׁתּוּ וְאֵת הַנֹּותָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן׃
יט וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה׃ ס כ לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֲלֵיהֶם הִנְנִי-אָנִי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה (שמנה) וּבֵין שֶׂה רָזָה׃
כא יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל-הַנַּחְלֹות עַד אֲשֶׁר הֲפִיצֹותֶם אֹותָנָה אֶל-הַחוּצָה׃
כב וְהֹושַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא-תִהְיֶינָה עֹוד לָבַז וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה׃
כג וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה׃
(כאן חזון משיחי)
כד וַאֲנִי יהוה אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתֹוכָם אֲנִי יהוה דִּבַּרְתִּי׃
כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלֹום וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים׃
(ישנו ביערות – מחוסר פחד)
כו וְנָתַתִּי אֹותָם וּסְבִיבֹות גִּבְעָתִי (ההר שלי, כנראה ירושלים) בְּרָכָה וְהֹורַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתֹּו גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ׃
כז וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיֹו וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יהוה בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטֹות עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם׃
כח וְלֹא-יִהְיוּ עֹוד בַּז לַגֹּויִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד׃
כט וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלֹא-יִהְיוּ עֹוד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלֹא-יִשְׂאוּ עֹוד כְּלִמַּת הַגֹּויִם׃
ל וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
לא וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
(אדם אתם – אני אומר, הינכם בני אדם וראוי לכם יחס כבני אדם. ודרשת חז"ל – אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם…).