אם מזרע היהודים

מישהו בפייסבוק שיתף את הפסוק הזה, מתוך מגילת אסתר שתכף תיקרֵא, ובעקבותיו אמר מה שאמר –

וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו.
אסתר ו, יג.

ואולם, המחשבה הראשונה שלי הייתה – מדוע אמרו כך? מה מיוחד ביהודים? האם הייתה מקובלת עליהם האידיאה של העם הנבחר, המוגן בידי האל? ועוד – אם כך, איך זה שעד עכשיו לא אמרו דבר? (את השאלה האחרונה שאל גם כותב הפוסט).
לכן, לי נראה שזה פסוק אתנוצטרי, השם את הגזע שלך במרכז, כנעלה על אחרים. ולא לחינם הדוברים משתמשים במילה 'זרע'. כלומר, מדובר בתכונות ביולוגיות.
המגילה הזו בכללה היא המגילה האתוצנטרית ביותר בתנ"ך, ואיני יודע כיצד הנוצרים מתייחסים אליה. נראה לי שהם מתעלמים ממנה, כפי שקורא מודרני גם כן מתעלם מצדדים כאלו ואחרים שבתנ"ך. ונראה גם שלא לחינם מגילת אסתר היא הספר היחיד שלא נמצא עותק שלו במגילות מדבר יהודה. כלומר, היו זרמים שדחו את הסיפור הזה.
וסיפור הוא אכן. אין כל עדויות שדבר כזה, או דומה לו, התרחש בזמן ההוא. לכן נראה שכתיבתו מאוחרת.
אבל גם ראוי לציין שעד היום באירן מציינים את יום 'טבח מרדכי', והכוונה להרג שעשו היהודים בשונאיהם בסופו של דבר. לפי המסורת האירנית – שגם היא לא מבוססת, כמובן – נהרגו בטבח זה 77,000 בני אדם.
ההרג הזה הוא באמת אחד הדברים הקשים ביותר לקריאה, וכמדומני שמסופר על פרופ' ליבוביץ, שנמנע מלשמוע את המגילה, כדי שלא להאזין לפסוקים אלה. אך אולי דבר זה הוא שמועה חסרת בסיס.

*

עד כאן הצגתי צד אחד, ועתה אציג – באופן חלקי – את הצד השני.
השבת הייתה 'פרשת זכור', בה קוראים בבתי הכנסת את הפסוקים על עמלק –

יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
דברים כה.

גם כאן, זו מצווה שאולי יש לשכוח ממנה (מה גם שאבסורדי לצוות לזכור 'למחות זכר', כלומר לשכוח). למה לשים על הכוונת עם אחד? למה לעשות לו ג'נוסייד? ואכן, כמדומני שזו הדוגמה הראשונה בהיסטוריה לציווי דתי לביצוע ג'נוסייד. רצח עם.
וכל זה למה? כי עמלק נלחם בישראל. הוא היחיד? לא. רבים אחרים נלחמו עם ישראל, פשוט הוא היה הראשון.
וכאן נכנסים מדרשי חז"ל, כפי שמובא בפירוש רש"י המפורסם –

""אשר קרך בדרך" – לשון מקרה. דבר אחר, לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר, ל' קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה. אף ע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים".

וכן דרשת חכמים ידועה – 'מקרה' בגימטריה 'עמלק'. וכן הם אומרים, מקרה אותיות 'ה' רקם', או 'רק מה".

אז בעיניי ההסברים האלה קלושים, והם נדרשים על-פי משחקי אותיות, שספק רב אם יש בהן ממש. אבל הבטחתי להציג את 'הצד השני', והצד השני כזה הוא.
כי הנה נראה ששורש זה, קר"ה, חוזר גם בפסוק שלמעלה – כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ. האם זה במקרה?
ולזה צריך להוסיף שלפי המגילה, המן הוא מזרע אגג העמלקי. והדיונים על כך רבים. למשל, על כך שהמן נפל בידי מרדכי, שבא משבט בנימין, נאמר במדרש –

"אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל".
פסיקתא רבתי יג.

אז על שורש קר"ה הזה כתבתי בעבר בהרחבה, במאמר על יהודה איש קריות, שגם בשמו נמצא שורש זה, אז עתה אקצר. אך אוסיף מחשבות חדשות –
גם הקורה היא משורש זה, והרי המן נתלה על עץ, מעין קורה. וכך גם ישו.
ועוד, נאמר כי –

לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.
אסתר ח, טז.

כלומר, הייתה להם 'קורת רוח'. אולי גם – לאחר שהתנהגו ב'קור רוח'.
ופסוק זה נאמר גם בהבדלה, שזה נוסח סיומה –

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. הַמַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.

כלומר, גם כאן מוזכר ההבדל בין ישראל לעמים. וכן בתפילת 'עלינו לשבח', שעם הזמן הבנתי את הבעייתיות שבה, ואינני אוהב אותה.

סיכומו של דבר, אתנוצנטריות ודאי יש כאן, השאלה אם יש לה בסיס מוצדק.